הסכנה המסתתרת בשייק שלך: רעילות של אוקסלט במזונות נפוצים

כתבה: Sally K. Norton

תרגום: אייל שפרינגר

גבישי אוקסלט נימצאים בתוך מזונות צמחיים רבים. גבישים אלו עלולים לגרום לפציעה מכאנית של רקמות הגוף. במקביל, אוקסלט בצורות יוניות מסיסות, ננו-גבישיות נספג בקלות דרך מערכת העיכול. הצטברות של אוקסלט ברקמות מתועדת היטב. גבישי אוקסלט ואוקסלט יוני קשורים להופעת כאב ולהפרעות תפקודיות וכרוניות בקרב מטופלים הצורכים מזונות עשירי אוקסלט.

המודעות לבריאות בעידן זה מובילה אנשים לבחירת במזונות הנחשבים לבריאים יותר. הגישות המודרניות לתזונה מדגישות את היתרונות הבריאותיים של ירקות, אגוזים, תבלינים ומזונות על, אך רבים ממזונות אלה עשירים באוקסלט, וכיום הם מופצים באמצעות מערכת גלובלית. במערכת הפצה גלובלית זו כבר אין מקום לעונתיות ולשימוש במזונות שונים לסירוגין, ולכן הסבירות כיום להופעת נזקים מאוקסלט שמקורו במזון היא גבוהה מתמיד. חוסר מודעות לסכנה זאת מהווה קרקע פורייה להופעת בעיות בריאותיות בקנה נירחב, דווקא בקרב שוחרי הבריאות.

מבוא

משבר הבריאות של ימינו נובע בין השאר מעלייה בפופולריות של מזונות מאיכות ירודה הגורמים לרעילות ולחוסרים במרכיבי תזונה חיוניים. לפיכך, בדרך כלל אנו חושבים על סוכר, על שומן טרנס ועל מזונות מלאכותיים ומתועשים בתור האשמים העיקריים בכך. אולם, אחד הרעלנים החזקים ביותר שאנשים צורכים באופן סדיר הוא החומצה האוקסלית ומלחי האוקסלט הקיימים במזונות טבעיים. האוקסלטים המצויים במזון פוגעים ברקמות הגוף באופן ישיר, ובמקביל מדלדלים את זמינות מרכיבי התזונה החיוניים מהמזון. מאמר זה נועד להגביר את המודעות לאוקסלטים במזונות ולהזהיר את הקוראים מפני קידום השימוש הסדיר במזונות עשירי אוקסלט.

לקבלת עדכונים אודות סדנאות וקורסים בתחום התזונה לחצו כאן

הכרות עם חומצה אוקסלית, אוקסלטים וגבישי אוקסלט הסידן

חומצה אוקסלית היא מולקולה קטנה המכילה שני פחמנים (נוסחה: C2H2O4). מולקולה זו תורמת פרוטונים בקלות וכך יוצרת יוני אוקסלט (^–C2O4²) ומלחי אוקסלט. כיוון שהיא גורמת לכלציה (ספיחה) של קטיוני מתכת, היא יוצרת מלחים מסיסים עם יוני המתכות האלה: ליתיום (Li), נתרן (Na) אשלגן (K) ומלחים ברזליים. כל האוקסלטים האחרים (בייחוד אוקסלט הסידן) אינם מסיסים כשדרגת pH היא ניטרלית או בסיסית.

אוקסלט מסיס ויוני אוקסלט הינם רעילים לכל היונקים, והם חודרים קרומים שונים בקלות^1–3. הצורות הטהורות שלהם גרמו למקרי מוות מהירים (בדרך כלל בשוגג) מאז תחילת המאה ה-19 ^4,5. כיוון שקשה לגלות חומצה אוקסלית אפילו במינונים שהורגים אדם במהירות, תרכובת זו ניצבה במוקד מחקר הטוקסיקולוגיה הראשון בעולם, אשר פורסם ב-1823 באנגליה בידי Robert Christison ו- Charles Coinde ⁶.

יוני אוקסלט בצורה חופשית, מלחי אוקסלט מסיסים, אוקסלטים בלתי מסיסים וגבישי אוקסלט הסידן שהפכו למינרלים נמצאים בריכוזים שונים בצמחים באופן טבעי, כולל צמחים המשמשים למאכל האדם. אוקסלט נוצר גם בגוף האדם בכמויות קטנות כתוצר לוואי של חילוף חומרים. קבוצה של מחלות תורשתיות ששמה Primary Hyperoxalurias (להלן PH) גורמת לייצור עצמי מוגבר של אוקסלט עם תוצאות קטלניות⁷.

זה זמן רב ידוע שתזונה עשירה במאכלים המכילים אוקסלט בכמויות גדולות היא מסוכנת ולעתים קטלנית⁸. אוקסלט במזונות, כולל ריבס^9–12, קרמבולה^15-13 וחומעה¹⁶ מוזכר פעמים רבות כסיבה משוערת למוות של בני אדם. רעילות לא קטלנית של אוקסלט הינה מוכרת פחות, מעבר לכך שידוע כי היא גורמת לסיכוי מוגבר להופעת של אבנים בכליות¹⁷.

פציעה מכאנית על רקע אוקסלט הסידן במזונות צמחיים

גבישים בלתי מסיסים של אוקסלט הסידן המצויים בצמחים מתאפיינים במגוון גדלים וצורות, כולל מופע של אגודות מחטים בעלות שני חודים הנקראות 'גבישים מחטניים'¹⁸. גבישי אוקסלט הסידן הם מינרלים יציבים יחסית. ארכאולוגים מגלים בהם עניין כשהם מגלים אותם בתור מיקרו-מאובנים במקומות שבהם הראיות לקיומם של משקעי צמחים אחרים כבר חדלו להתקיים¹⁹.

ידוע שגבישים מחטניים גורמים לגירוי בעור ולפציעת דרכי הנשימה העליונות²⁰. הצמח דיפנבכיה הוא דוגמה דרמטית, והיא ידועה לחוקרים זה זמן רב (גם הלוף הארץ הישראלי, הערת המתרגם). בדו"ח שיצא לאחרונה אודות מקרה הרעלה שהצריך אשפוז למשך תשעה ימים בגלל חשיפה קצרצרה לשרף של צמח הדיפנבכיה, מופיעות תמונות המספקות המחשה מצוינות של הנזק שנגרם לפה ולדרכי הנשימה העליונות²¹.

צמח הדיפנבכיה נעזר במערכת שתוארה כ'רובה נשיפה מיקרוסקופי' המשמש להגנת הצמח, ובה חבילות מהודקות של גבישים מחטניים הנורות בעוצמה (בעזרת לחץ טורגור של תאי הצמח) למרחק של שניים-שלושה אורכי תא כאשר גורם כלשהו פוגע בתאים. 'אפקט המחט' של הגבישים המחטניים הודגם פעמים אינספור, והוא גורם לפציעות טראומטיות עקב הפרשת הגבישים המחטניים בשילוב עם ההשפעות של אנזימים מעכלי חלבון מסוג פרוטאזות, אוקסלטים מסיסים, ורעלנים נוספים אשר הגבישים נושאים על פני השטח ובחריצים שלהם ובכך יוצרים סינרגיה של אמצעי מגננה²².

בצמחים רבים, כולל צמחי מאכל רבים, קיימים גבישי אוקסלט הסידן, אולם המחקרים בנושא הצורות והכמויות הספציפיות של גבישים אלה במזונות הינם מוגבלים. גבישי אוקסלט קשים ובעלי קצוות חדים מופיעים בצורות רבות ובגדלים משתנים, לא רק בצורת גבישים מחטניים^26-23. לגבישים אלו יכולת לגרום לפציעה מכאנית של העור²⁰, השיניים²⁷, וברקמה הרירית של צינור העיכול²⁸. ייתכן שלגבישים אלו יש בתפקיד שעדיין לא זוהה, כגורם למחלות מעי שונות ומחלות הנובעות מתפקוד לא תקין של המעיים. רעילות אוקסלט מקומית מסוג זה כרוכה בפגיעה מכאנית ברקמות ואיננה קשורה בספיגת אוסלט אל הגוף והרקמות.

קשר אפשרי בין אוקסלט ספיג לבעיות בריאות נפוצות

אוקסלט בצורות יוניות, מסיסות ובצורה של ננו-קריסטלים נספגים בגוף בקלות, בשונה מהגבישים של אוקסלט הסידן, שהם גדולים יותר; עם זאת, כמה גורמים משפיעים על הזמינות הביולוגית^{30, 31}.  דו"ח מחקר מ-2013 מאת Susan Marengo ועמיתיה עשה שימוש באוקסלט שסומן על ידי רדיו-איזוטופים והוחדר לחולדות. המחקר הדגים כיצד "מינונים של אוקסלט שבדרך כלל נחשבים כזניחים עשויים להזיק לבריאות המטופל"³². מחקרים אלה ואחרים^34,33,29, מדגימים כי הכמויות הטיפוסיות של אוקסלט בתזונה שלנו עשויות לתרום בקלות להצטברות אוקסלט ברקמות גם כשהכליות בריאות וכשכמות האוקסלט בתזונה איננה חורגת מהיכולת של הכליות לטפל בה.

ההיווצרות של מיקרו-גבישים של אוקסלט הינה שכיחה בייחוד ברקמות של בלוטת התריס והשד^36,35. במחקר שבדק 182 בלוטות תריס של מטופלים בריאים התגלה שאצל 85% מהאנשים שגילם מעל 50 קיימים גבישי אוקסלט בבלוטת התריס³⁷. הצטברות אוקסלט ברקמות האדם משקפת מן הסתם את הכמויות המוגזמות של אוקסלט בתזונה הרגילה^40-38. אוקסלט נחשד כגורם להסתיידות פתולוגית ברקמות^43-41, פגיעה בעצמות^46-44 ורקמת חיבור^47–49, פגיעה ביציבות השיניים^54-50, הפרעה להחלמת רקמות⁵⁵ ועידוד יצירת רקמת צלקת פיברוטית^56,41.

בנוסף לנזקי הצטברות אוקסלט ברקמות הגוף, החשיפה לאוקסלט יוני אף היא מזיקה וגורמת בין היתר לאובדן סידן וחוסר איזון אלקטרוליטי⁵⁷. Castellaro ועמיתיו (2015) הדגימו כי חשיפה מתמשכת לאוקסלט יוני מתמירה תאי שד נורמליים לתאים סרטניים_⁵⁸. מחקרי מקרה רבים מצביעים על פגיעה במערכת העצבים המרכזית הנגרמת מאוקסלט גם ללא הצטברות של מיקרו-גבישים במוח⁵⁹. רעילות אוקסלט קשורה בנזק לתפקוד העצבים ולמבנה שלהם^{6, 63-60}.

מספר הולך וגדל של ראיות מצביע על כך שיונים וננו-גבישים של אוקסלט גורמים למגוון הפרעות חילוף החומרים או מחמירים את ההפרעות האלה, הקשורות לבעיות בריאות כרוניות^66-64. הגברה ניכרת של אבני אוקסלט הסידן בכליות ובעיות תפקוד במערכת העיכול⁴⁹, רעילות עצבית ^{59, 61, 67–69} המתבטאת באיכות השינה ובתפקוד המוח, דלקת^{48, 70–74} העשויה להתבטא בכאב כרוני, מחלות אוטואימוניות, סטרס תאי, עייפות, שיגרון, וחוסר יציבות של רקמות חיבור^{46, 73, 75, 76} המתבטא במצבים כגון אוסטיאופורוזיס ונטייה לפציעות. כל הראיות האלה עולות בקנה אחד עם חשיפה גוברת לרעילות של אוקסלט^{43, 77, 78}. אולם, דווקא בעיות בריאות אלו בעיות בריאות אלו (בד בבד עם השמנת יתר ומגפת העמידות בפני אינסולין) מובילות מטופלים לבחירת מזונות הנחשבים לכאורה כמזונות בריאים יותר, כאשר בפועל רבים מהם עשירים באוקסלט החשוד בהחמרת מצבים אלה.

קידום מזון בריא ו'מזונות על' והעונתיות האבודה

גישות תזונה רבות, בייחוד תנועת real food (כולל גישת ancestral health, פליאו וגישות צמחוניות) מדגישות מאוד את היתרונות הבריאותיים של ירקות, אגוזים ותבלינים. התומכים בגישות אלה מדרגים איכות של מזונות על סמך ההנחה שכל המרכיבים המזינים המצויים במזונות אלו מועילים לגוף. חסרונות הקיימים בגישות אלו הם היעדר תשומת לב לזמינות הביולוגית של המרכיבים המזינים או לרעלנים המצויים במזון באופן טבעי^{79, 80}.

כאילו לא די בנזק הזה, דווקא מזונות רבים בעלי תכולת האוקסלט הגבוהה ביותר קודמו למעמד האצילי של 'מזונות על' או מזונות בריאות, ביניהם: תרד, שקדים (ורוב האגוזים), סלק ומנגולד, אוסנה (סוג של פטל), תפוחי אדמה ובטטות, תה, שוקולד, קינמון וכורכום⁸³ (ראה טבלה 1). הזמינות של פריטי מזון אלה עולה והמומחים מהללים אותם כמרכיבי מזון בריאים, גם כשהם משולבים במזונות מעובדים וארוזים היטב בעלי חיי מדף ארוכים. מזונות אלה, העשירים באוקסלט, מקודמים כיום באמצעות מערכת שיווק מזון גלובלית הנעדרת התייחסות לעונות השנה ואף אין בה תמחור המשתנה עונתית.

מזונות עשירים באוקסלט זמינים כיום במידה שלא הייתה כמוה אי פעם. לדוגמה, תרד טרי ומוצרי שקדים כגון חלב ומשקאות צמחיים נמצאים ברוב השווקים בכל מקום, ברוב ימות השנה. סקר לא רשמי של שוק מוצרי המזון ברשתות לאומיות ובחנויות מקומיות של מזון בריאות מדגים בבהירות את השכיחות והזמינות הגבוהה של מזונות נפוצים וחטיפים המכילים מרכיבים עשירים באוקסלט.

השילוב של 'עונתיות אבודה' והאהדה הגוברת כלפי מזונות בריאות פופלריים היא מסוכנת במיוחד כשמדובר בצריכת אוקסלט ובסכנת הרעילות הנובעת ממנו. מבחינה זאת, הסכנה להיפגע מאוקסלט בתזונה היא אולי שכיחה יותר מבכל זמן אחר בתולדות האנושות.

על פי מחקרים אקדמיים, הצריכה האופיינית של אוקסלט מוערכת בדרך כלל סביב הטווח צר של 100–150 או 100–200 מיליגרם ליום^84–87. התוצאות האלה מבוססות בדרך כלל על מדגמי נוחות קטנים. המחברים לא מתארים את פרטי התזונה, לא מפקפקים בנתונים או בשיטות שמהם נגזרו ההערכות האלה ולא מסבירים כיצד והאם ניתן להחיל את ההערכות האלה על אוכלוסיות אחרות. טווחים אלה אינם משקפים את המגמות הנוכחיות ההופכות את המזונות העשירים באוקסלט לפופולריים.

אמירות כוללניות בנושא צריכת האוקסלט הממוצעת מסווה את השונות ואת טבען הייחודי של בחירות תזונתיות היכולות להתבטא בתזונה העשירה מאוד באוקסלט (מדי פעם או באופן קבוע). ההנחה שרמת הצריכה של אוקסלט היא יציבה בקרב האוכלוסיה איננה מביאה בחשבון את הסכנות הכרוכות בצריכה מזדמנת של מזונות עשירים באוקסלט. אפילו ארוחה בודדת העשירה באוקסלט (למשל סלט תרד) עלולה לגרום להיווצרות אבני אוקסלט בכליות⁸⁸ ולגרום גם להופעת משקעי אוקסלט מחוץ לצינור העיכול³². ההתעלמות מההשפעה של עליות חדות וקצרות מועד בצריכת האוקסלט גורמת להסתרת היקף הסיכונים הכרוכים באוקסלט הנמצא בתזונה⁸⁸.

מזונות עשירים באוקסלט ומזונות חלופיים

בטבלה 1 יש רשימה חלקית של מזונות פופולריים העשירים במיוחד באוקסלט^81, ‏^{82, ‏84, ‏89–102}. קטניות, דגנים, פירות וכמה תבלינים (כולל פלפל שחור) הושמטו למען הפשטות, למרות שרבים מהם מכילים ריכוזים גבוהים יחסית.

הרופאים מייעצים למטופלים עם אבנים בכליות להימנע מכל הירוקים, אך יש הרבה מזונות ירוקים המכילים אוקסלטים בריכוזים נמוכים^{82, 91, 92, 94, 94, 94, 95, 100, 102, 103}. אין תועלת באיסור כולל על מזונות ירוקים, בייחוד כיוון שהמיתוס הזה אודות הסכנה בירקות ירוקים, המהווה הפשטת יתר של הנושא, ומטשטש את הדיון בדבר תכולת האוקסלט במזונות אחרים, שאינם ירוקים כגון תבלינים⁹⁷, שוקולד ^{89, 94},דגנים מלאים⁹⁷, תפוחי אדמה^{91, 93, 94}, קיווי⁸², תאנים⁹⁷ ואוסנה⁸².

טבלה 1: מזונות עשירים באוקסלט שהציבור שוחר הבריאות משתמש בהם בדרך כלל

המנהגים המודרניים מגבירים חשיפה ורגישות

אמנם באלפי השנים האחרונות נתקלו בני האדם במזונות עשירים באוקסלט ואכלו אותם, אך צריכתם בכמויות מדי יום עלולה להתגבר על יכולתו של הגוף לטפל בהם ללא נזק לרקמות, הופעת סימני רעילות וללא הצטברות ביולוגית. הצריכה הרצופה שאנו רואים כיום איננה מאפשרת לגוף לקחת פסק זמן כדי לסלק את האוקסלט שהצטבר, בייחוד דרך השתן. הגוף עלול להעביר את עודפי האוקסלט אל המעי הגס, בייחוד כשהכליות כבר אינן יכולות לטפל בעומסי האוקסלט וכאשר יש נוכחות של החיידק הקומנסלי Oxalobacter formigenes‏¹⁰⁴.

שימוש יתר באנטיביוטיקה¹⁰⁵, בתוספים כימיים למזון (בייחוד חומרים מתחלבים הפועלים בתוך המעי כמו דטרגנט ומקרצפים את המוקוזה המגינה עליו)¹⁰⁶, צריכת יתר של אוקסלט עצמו¹⁰⁷ וגורמים אחרים (ידועים ובלתי ידועים) משנים במידה ניכרת את המיקרוביום של המעי בבני האדם וגורמים לדלקות מעי כרוניות. השינויים שנגרמים  במיני החיידקים ובבריאות רירית המעי עלולים להגביר את ספיגת האוקסלט ולצמצם את יכולתנו להפריש אותו^110-108. מתקפה מודרנית נוספת על בריאות המעי היא ניתוחים באריאטריים, אשר יצרו קבוצה חדשה הולכת וגדלה של מטופלים בעלי רגישות מיוחדת לאוקסלט הנובעת  מספיגה מוגברת. תרופות הרזיה המכוונות לקיבה ולמעיים ומונעת את פעולת האנזים מפרק השומן ליפאז, ובייחוד תרופה בשם Orlistat, מגבירות את ספיגת האוקסלט אף הן.

לכליות שלנו יכולת טבעית מרשימה אך מוגבלת לסילוק אוקסלטים. באורח החיים המודרני טמונות סכנות לבריאות הכליות: נזק עלול להיגרם להן בגלל תרופות ורעלנים¹¹⁵, צריכת יתר של משקאות מוגזים ממותקים בסוכר^117,116 ובפרוקטוז^118–120, צריכת-חסר של אשלגן^121–123 ושל סידן¹²⁴, עמידות בפני אינסולין¹²⁵ ותנאי התזונה וסגנון החיים המובילים לעמידות זו. אוקסלט עצמו הוא מקור לנזק לכליות המקל על האוקסלט לשקוע בהן, וכך נוצר מעגל קסמים שלילי^126–128 המפחית את היעילות של סילוק האוקסלט ומגדיל את הסבירות לנזק לרקמות בגלל האוקסלט, בכליות ומחוצה להן.

הצטברות של אוקסלט ברקמות

מחקר אחד שבו השתמשו ב-50 גר' של שוקולד רגיל הראה שמינון רגיל של אוקסלט שמקורו במזון, אפילו כשהוא זמני, עלול להתבטא לגרום לעלייה בשיעור 235% בסילוק האוקסלט, עד רמות שמוצאים במקרים של מחלות תורשתיות כגון PH (ראו לעייל)¹³⁰. חשיפה ברמה כזאת מספיקה בשביל לגרום ל'כשל' זמני בכליות ולהשאיר משקעי אוקסלט ברקמות הכליה^{34, 131} ומחוצה לה^{32, 33}. אירוע כזה מתרחש גם כשערכי האוקסלט בפלזמה הם בטווחים הנורמליים והכליות מתפקדות היטב. ידוע שאוקסלטים מצטברים ברקמות דלקתיות¹³² ובפצעים¹³³, שם האוקסלטים מעכבים את הריפוי או גורמים לנזק נוסף. כשהאוקסלטים נצמדים לרקמות פצועות, הם אינם מושפעים ממנגנוני הפינוי התאיים וכך מתאפשר למשקעים זעירים להצטבר ולשמש כאתרים להצטברות מתמשכת.

ובכל זאת, האוקסלט שכלוא בתוך רקמות עשוי עדיין להתפרק ולהיות מפונה מהרקמה כשצריכת האוקסלט פוחתת^{134, 135}. לרוע המזל, בשוק המזון שלנו אין 'עונה ענייה באוקסלט' ומזה עשורים רבים לא קיימות תקופות של מחסור במזון העשיר באוקסלט. בתנאים כאלה, ייתכן שהנזק לתאים, בייחוד לתאי רקמות חיבור, הוא בלתי נמנע.

תסמינים של רעילות אוקסלט

אוקסלטים עשויים לגרום לתגובה דלקתית העלולה לבלבל את מערכת החיסון ולהוביל לתופעות אוטואימוניות^{78, 136, 137}. האוקסלטים פוגעים בבריאות העצמות^{138, 139}, בתפקודים נוירולוגיים^{68, 140}, בתפקודים קרדיווסקולריים^41–43 ובתפקודי הכליות^{12, 141, 142}.

לעיתים קשה לזהות את התסמינים של הרעלת אוקסלט, בעיקר משום שהדפוסים משתנים מאד מאדם לאדם⁷. התסמינים הם לעתים קרובות קלים, משפיעים על מספר מערכות בגוף ולעתים קרובות מתפרצים באופן בלתי צפוי ובלתי סדיר, יתכן שעקב ניסיונו של הגוף להיפטר מהאוקסלט. תסמינים שכיחים ולא ספציפיים כוללים רגישות של הקיבה ומעיים, כאבי ראש, כאבי פרקים, כאבי גב, תחושה כללית רעה, חוסר מרץ והשתנה תכופה. כיוון שאי אפשר להסתמך על בדיקות אובייקטיביות של שתן¹⁴¹ וביופסיית רקמות³⁷, ייתכן שתסמינים הקשורים לאוקסלט לא יזוהו ככאלה. למרות דיווחים על מקרים רפואיים שהצביעו על כך שצריכה של מזונות עשירים באוקסלט כגון בוטנים^{8, 142, 143}, מיצים ירוקים⁸ ושייקים ירוקים¹⁴⁴, תה¹⁴⁵, אגוזים וחמאת אגוזים¹⁴⁶, קשיו¹⁴⁷ ודיאטות הרזייה המורכבות מתרד, כרוב עלים, מפירות יער ומאגוזים אשר גרמו לכשל בכליות, האוקסלטים נשארו תרכובות שלא ידוע עליהן רבות ושאין בהן עניין מיוחד בקרב אנשי מקצועות הבריאות.

תור הזהב של המודעות להרעלת אוקסלט

לא תמיד התעלמנו מבעית האוקסלט. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הייתה קיימת הכרה בכך שאוקסלטים קשורים בחולי הפוגע בכל הגוף ומתבטא בבעיות במערכת העיכול, בבעיות במערכת העצבים ובשיגרון¹⁴⁹. במהדורה החמישית של ספרו המפורסם של Golding Bird, "משקעי שתן, אבחנה, פתולוגיה והתוויות רפואיות" , שיצא לראשונה ב-1857, נכתב: "…אמרו לנו שאוקסלט הסידן מופיע באופן קבוע וכי אין לו חשיבות. רבים מדי הם האנשים הסובלים מהפרעות קליניות מסוימות שיכולים לקבוע בעצב שההיפך הוא הנכון". מהדורה חמישית (1857) עמוד 217 ¹⁵⁰.

אולם, יצירת קשר בין רעילות אוקסלטים חוץ כלייתית לתוצאות בדיקות קליניות אובייקטיביות של נוזלי הגוף (בייחוד שתן) נשאר בלתי אפשרי. כך, אנשים המשיכו להתייחס בביטול לרעיון שלאוקסלטים יכולה להיות רעילות מחוץ לכליות, בייחוד כשתפקוד הכליות נראה נורמלי. משום כך, חקירות עמוקות יותר של דיווחי מקרים או ניסויים ישירים בבני אדם הם מעטים מדי ופגומים לעתים קרובות.

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, המדענים הכירו בכך שהתערבות תזונתית היא טיפול יעיל בקבוצת תסמינים הקשורים לעונת הריבס (צמח מאכל העשיר באוקסלט) או לטיפול בחילוף חומרים גרוע של אוקסלט. הידע שכבר נרכש סביב נושא זה נשכח בשל היווצרות של סביבת מחקר שמניעיה הם מימון ופרדיגמה רפואית שמחלקת את גוף האדם לחלקים ולמערכות נפרדות. במדעי התזונה, ובייחוד באפידמיולוגיה, שולטות הדעות הקדומות המגבילות את השאלות שחוקרים מוכנים לחקור. למשל, נתוני טוקסיקולוגיה על רעלנים המצויים בטבע ושמקורם הוא צמחים הם מוגבלים ביותר. במילותיו של הטוקסיקולוג Gerrit Speijers:

'ייתכן שאנשים היססו להזכיר אפילו ברמז את היבטי הבטיחות של רעלנים המצויים בצמחים במחקר חקלאי בנושא הכלאת צמחים, בשל הפחד שמזונות צמחיים חשובים ורבי ערך יהפכו לסיכון בריאותי בעיני צרכניים, גורמים אלה תרמו לפגיעה בידע אודות רעלנים אינהרנטיים המצויים בצמחים' (Speijers (‏1995), עמוד 224) ⁷⁹.

תיקון הנזקים באמצעות תזונה

אחרי שהגוף כבר אגר אוקסלטים, ייתכן שכדי לתקן את הנזק לא יהיה די בהקטנת הצריכה השוטפת של אוקסלט לרמה המקובלת של 100–150 מ"ג ליום. לפי תאוריית ההפעלה והייצוב של Vermeulen‏¹¹³ ודיווחים אנקדוטליים רבים (ועצם ההגדרה של תזונה ענייה באוקסלט), הצריכה מוכרחה לרדת מתחת לחשיפה 'מייצבת' זאת לרמה המאפשרת להפחית את היציבות של המשקעים ולפנותם, עד שהרקמות יתאוששו בסופו של דבר. מתגובת הפעלה/ייצוב זאת אפשר ללמוד שהשליטה ברעילות אוקסלט בקרב מטופלים שהפכו ל'צוברי אוקסלט' דורשת הפחתת האוקסלט בתזונה אל מתחת לסביבות 60 מ"ג ליום. לשם השוואה, חצי כוס תרד לא מבושל מכילה כמה מאות מ"ג של אוקסלט (330–520 מ"ג)^{82, 90, 94}.

להימנעות מאוקסלטים שמקורם במזון עשויה להיות תועלת טיפולית ומניעתית רבה, הכוללת שיפור תפקודי כליה^{87, 88, 146, 151–154}. בנוסף, דיווחים שונים מצביעים על יתרונות נוספים כגון הפיכת השפעות האוקסלט על רעילות במערכת העצבים (ערפול המוח, הפרעות בתפיסה, בהתנהגות ובמצב הרוח ושיפורים באיכות השינה)¹⁵⁵, השבת היציבות לרקמות החיבור^{89, 156},  והפחתת תסמינים אוטואימוניים¹³⁶.

עם השיפור בתפקוד הכליות, מאגרי האוקסלט ברקמות יכולים להשתחרר (כפי שאפשר לראות לאחר השתלת כליות אצל חולי PH‏^{157, 158},  ובתסמינים שעליהם דיווחו אלפי אנשים שעברו לתזונה ענייה באוקסלט ללא תחלואה ב-PH‏¹⁵⁵. אפילו כאשר פינוי האוקסלט מרקמות הגוף גורם להפרשה מוגברת תקופתית, השיפור בתפקודי הכליות ניכר^{153, 154}.

הבטיחות של תהליך השחרור של האוקסלט תלוי בכך שקצב השחרור אינו עולה על יכולת איזון החומציות של הגוף ואינו חורג מקיבולת הכליות. אפילו כשרמת האוקסלט במחזור הדם עולה מדי פעם, היא עדיין יכולה לגרום להתפרצות זמנית של התסמינים, עם פוטנציאל לנזק לכליות, למערכת כלי הדם ולרקמות אחרות במהלך שלבי הניקוי האלה. ישנן גם ראיות בקרב חולי PH שאירועים כגון ניתוח או התאוששות ממנו⁴⁹, ליתוטריפסיה (פירוק על קולי של אבני מרה)¹⁵⁹, ולידה¹⁶⁰, עשויים לשחרר אוקסלט ממשקעים פנימיים שקודם לכן היו שקטים^{161, 162}. בדומה לכך, נזק אקוטי לכליות על רקע אוקסלט אירע לאחר השתלת איברים שאינם כליות אצל חולי סיסטיק פיברוזיס¹⁶³.

איש מעולם לא עקב באופן רשמי אחר היפוך ההצטברות של אוקסלט. בקרב חולי PH, הזמן שנדרש לפתרון ההיפראוקסלוריה לאחר השתלות של כבד וכליות משתנה במידה ניכרת. רקמות ממשיכות לשחרר אוקסלט במשך שלוש שנים לפחות¹⁵⁷ והתהליך עשוי להימשך הרבה מעבר לשבע שנים¹⁶². הנתונים מוגבלים מסיבות אלה: אין הרבה חולים ב-PH ולפיכך הנתונים מוגבלים, שיעור ההישרדות נמוך ואין מעקב ובדיקות לטווח ארוך. עם זאת, התקופות הארוכות של שחרור האוקסלט עולות בקנה אחד עם דוחות של מטופלים שהקפידו על תזונה ענייה באוקסלט שנים רבות¹⁵⁵.

התגובות לתזונה ענייה באוקסלט הן מגוונות, החל בשיפור פשוט בתסמינים וכלה בתופעות לוואי חמורות במקרים מסוימים¹⁵⁵. קרוב לוודאי שאין זה מומלץ לעבור בפתאומיות מצריכת אוקסלט גבוהה לצריכת אוקסלט נמוכה בשל הסיכוי לשחרור מוגזם של האוקסלט מהרקמות¹⁵⁵.

חוסר מודעות לנושא בקרב צרכנים וצוות רפואי

בקרב חוקרים בביו-רפואה ואנשי מקצועות הבריאות, קיימת מודעות נמוכה לסכנת הרעילות הגלומה בחשיפת יתר לאוקסלט. משום כך, לא מתייחסים לאוקסלט ולרעלנים טבעיים אחרים במזונות פופולריים מהצומח בתור גורם תחלואה. אפילו רשימות של תכולת אוקסלט של ה USDA (משרד החקלאות האמריקאי) ושל אוניברסיטאות גדולות מספקות נתונים חלקיים מאוד ורבי שגיאות^{89, 164}. הפעולה שעלינו לנקוט היא להפסיק להרעיל את עצמנו¹⁶⁵ כאשר אין זה משנה אם הרעלן הוא טבעי או מעשה ידי אדם. רעלן יחיד העלול להפריע לתפקוד הרקמה החיבורית, למערכת החיסון, לעצבים, לבלוטות, לעיכול ולהפרשה בהחלט שראוי לתשומת לבנו⁸⁰.

סיכום

למרות המסר השכיח שלפיו אין מגבלת בטיחות עליונה לצריכת מזון צמחי, לא כל הירקות והזרעים הם בריאים ובטוחים לאכילה באופן סדיר, כפי שהוכח במחקרים בטוקסיקולוגיה וכפי שמציגים דיווחי מקרים רבים. חשיפה לאוקסלט במינונים שאינם קטלניים תורמת למחלות, אם כי  בדרך כלל איננו שמים לב להשפעות שאינן קטלניות¹⁶⁶.

שני הגורמים העיקריים למחלות הם רעילות ומחסור. חשיפה לרעלן באופן סדיר וחזרתי היא מעשה מזיק. צמחים הם רעילים מטבעם; אפילו צמחי מזון שומרים על רעילות במידות משתנות. ובכל זאת, הרעיון הזה זר לרוחם של אנשי מקצועות הבריאות ושל כלל הציבור כאחד.

בעולם התזונה המקוטב של ימינו, מופיעים שני סוגי מזונות דומיננטיים: מצד אחד מזונות מפנקים עשירים בסוכר ודלים במרכיבים מזינים, ומצד שני מזונות "בריאות" שפעמים רבות הינם עשירים באוקסלט. לכן, קידום מזונות עשירים באוקסלט עלול לגרום לתוצאה הפוכה מזו הרצויה. במקום שנהיה בריאים יותר, הנהייה האופנתית אחר 'מזונות על' עלולה לגרום לאסון נוסף בבריאות הציבור (בדומה למלחמת הקודש שהוכרזה נגד שומן רווי אשר גרמה לנזקים משלה). האסון הזה עלול להיות יקר ולא נעים ממש כמו מגפת הסוכרת והשמנת היתר המשתוללות כרגע. אנו, שמקדמים אכילה בריאה, חייבים לעצמנו ולאנשים שאנחנו מקווים לעזור להם את השאיפה לרכוש ידע נוסף אודות רעילות האוקסלט ולבחור באסטרטגיות תזונה המאפשרות לנו להימנע ממנה ובסופו של דבר להתאושש ממנה.

'מנקודת מבט מעשית, עדיף להימנע ממזונות עשירים באוקסלט… בייחוד כשיש מקורות אחרים לירקות ירוקים העומדים לרשותנו'⁵⁷ (Hoover and Karunairatnam 1945).

Sally K. Norton: תזונאית קלינית אמריקאית יועצת תזונתית ומאמנת לאורח חיים בריא. עוסקת רבות בנזקים הבריאותיים של תזונה עשירה באוקסלט.

https://sallyknorton.com/

המאמר פורסם לראשונה בכתב העת: Journal of Evolution and Health

המאמר תורגם ע"י אייל שפרינגר, מייסד אתר TEF, מנחה הקורס למטפלים בתזונה סינית-מאקרוביוטית וקורס שירת הדם. ממחברי הספר בישולחיים-תזונה למטופלי סרטן

מוזמנים להצטרף אלי בעמוד האינסטגרם ובקבוצת תזונה ורפואה מסורתית בפייסבוק או להאזין לי בפודקאסט "רפואה מהותנית" בערוצי ה Spotify וה YouTube

לקבלת עדכונים אודות סדנאות וקורסים בתחום התזונה לחצו כאן

מאמר נוסף אשר ידון תכני המאמר הנוכחי בראי הרפואה המסורתית יפורסם בקרוב.

לעיון נוסף:

Yin ו- Yang הבסיס לתזונה ורפואה מסורתיים

תזונ

למקורות מאמר האוקסלט

מומלצי החודש

ממרח חילבה… אבל בהדרגה

חביתת ירק – המאכל הגאוני והצנוע 

זעתר – התבלין שמחבר את העונות