דגנים במאקרוביוטיקה וברפואה הסינית
מאת אייל שפרינגר
חיים של תבונה ויעילות: שימוש בדגן למאכל, לרפואה ולבישול
"Huangdi (הקיסר הצהוב) שאל: כיצד מכינים תה ויינות מחמשת הדגנים? Qibo (יועץ הקיסר) ענה: תה ויינות- כולם עשויים מדגנים ובעיקר מאורז. הגבעולים של האורז שימשו כדלק לבישול הדגנים. היו שותים את התה או משאירים אותו לתסוס. כך החל התהליך. הדגנים כמו אורז ושעורה ספגו את התמצית מצ'י השמיים והאדמה, וכן הושפעו לטובה מחילופי ארבעת העונות. כאשר הם יוצרו באוירה הרמונית זו הם היו לא חמים מידי ולא קרים מידי. הם היו נאספים בסתיו כדי להשיג את האיכות הטובה ביותר. כך נהגו לייצר יין, תה ומזון".(Suwen ch. 14)
דגנים כבסיס לתרבות החקלאית
דגנים משמשים מזה אלפי שנים כחלק מרכזי בתזונתם של בני אדם ברחבי העולם. הדגנים המתורבתים פותחו במקור מדגני בר אשר נאספו על ידי האדם עוד בתקופה הפליאוליטית. הדגן המלא שימש כחלק העיקרי בתזונה של החברה החקלאית, בשילוב עם מזונות מלאים נוספים אשר סיפקו את כל אבני הבניין הנחוצות להתפתחות וקיום האדם.
גידול הדגנים דורש סדר חברתי ושיתוף פעולה. חלוקת שטחי קרקע לגידול הדגן, מיסוי, וניהול הממגורות בהן מאוכסן הדגן, דרשו פיתוח כלי חישוב, תיעוד, ניהול והובלה. האפשרות לשמור על הדגן לאורך זמן, בניגוד לרוב המזונות הזמינים לחברת הציידים והלקטים. בנוסף, תרבות הדגן תמכה במסחר מפותח, מיסוי, ויכולת תכנון כלכלית לטווח של שנה קדימה לפחות, במקום הסתמכות על זמינות של מזונות עונתיים בחברת הלקטים. על כן ניתן לומר כי לדגנים תפקיד מהותי בייסוד התרבויות החקלאיות הגדולות של סין, הסהר הפורה, אירופה, מרכז ודרום אמריקה.
הדגן כמרכיב בפולחנים קדומים
הדגן מהווה מרכיב כה חשוב בהתפתחותן של תרבויות האדם באלפי השנים האחרונות, עד כי רבים ממיני הדגן קשורים בפולחן הדתי של תרבויות מסוימות. האורז למשל מהווה מרכיב בפולחן בכל מזרח אסיה במדינות כמו הודו, סין, יפאן, ומלאזיה. החיטה הסולת והלחם היוו ומהווים חלק חשוב מהפולחן היהודי והנוצרי. התירס והקינואה היוו חלק מרכזי מהפולחן בדרום ומרכז אמריקה.
היתרונות הבריאותיים הטמונים באכילת דגנים על פי המאקרוביוטיקה
הדגן מהווה את המזון המרכזי על פי הגישה המאקרוביוטית אשר התפתחה ביפן. על פי המאקרוביוטיקה, כאשר העיכול תקין והתזונה מתבססת בעיקר על דגן מלא, קשה להגיע למצבים של השתוקקויות לסוגי מזון מסוימים או לחסרים תזונתיים.
דגן מלא המבושל בהתאם לצורכי האדם מספק את הרעב, מספק אנרגיה ועמידות, מרגיע את מערכת העצבים, ומעודד שינה עמוקה. הדגנים המלאים העשירים בעמילן, סיבים תזונתיים, ויטמינים, בעיקר מקבוצת B, מינרלים, חלבון ושומן בכמויות שונות, מעודדים את ניקוי הגוף מפסולת, רפלקסים מהירים, זיכרון ארוך, וחשיבה צלולה.
הגדרה איכותית-מהותנית של דגנים
על פי המאקרוביוטיקה, ממוקמים הדגנים כמזון מרכזי בעל איכות ממוצעת בין הYIN והYANG, עם נטייה קלה לכיוון הYANG. ברפואה הסינית, הדגנים אשר טעמם המרכזי הוא מתוק, מתייחסים לאלמנט האדמה הקשור במרכז.כאשר מנסים ליצור הקבלה בין מחזור החיים של הצמח לדגם חמשת הפאזות של הרפואה הסינית, ניתן לטעון כי הדגן שייך לאלמנט האדמה בשל טעמו המתוק.
לדגן יש גם קשר לאלמנט המתכת בשל נוקשותו, היותו יבש, וצבעו הבהיר של הגרגר. אלמנט המתכת והאדמה המיוצגים בדגן, מדגימים את ההשפעה המיטיבה שיש לאכילת דגנים על היציבות הנפשית המיקוד ותחושת הסדר והשליטה שהם מקנים לאדם בפרט ולחברה בכלל. אכילת הדגן המלא נושאת עימה אפשרות לאיזון בין אקטיביות ופסיביות, בין רגיעה ופעילות, איזון אשר קשה למצוא בחברה המודרנית.
אותן איכויות של אדמה ומתכת, יציבות וסדר, מרמזות גם על הבעייתיות הטמונה באכילה מוגזמת של דגן, העלולה להתבטא בנוקשות, דוגמטיות, ופגיעה באיכויות אחרות המיוצגות במעגל חמשת הפאזות- האש, העץ, והמים. אותן נוקשות ודוגמטיות עלולות להתבטא ברמת הפרט או ברמת החברה המתבססת על אכילת דגנים (על כך אפרט במאמר עתידי, על הבעייתיות הטמונה באכילת הדגן מנקודת מבט מסורתית ומדעית).
ההתרחקות מתרבות הדגן
למרות שבשנים האחרונות נשמעות יותר ויותר המלצות באשר לחשיבות הדגנים כחלק מרכזי בתזונה, עדיין ישנם מטופלים רבים החוששים מאכילתם בכמויות גדולות. הדבר נובע ממספר סיבות: בעבר ייחסו את הדגנים לקבוצת המזונות העמילניים, וטענו שכמו פחמימות אחרות, אכילתם מובילה למצבי עודף כמו השמנה.
בנוסף רוב הדגנים משמשים כמזון לבעלי חיים: התירס משמש להאבסת בקר, ודוחן ידוע כמזון לתוכים, עובדה התורמת לדימוי הירוד שלהם.
מחסום נוסף המונע את השימוש בדגנים המלאים הוא העובדה כי אנשים רבים מכירים דגן רק בצורת קמח, אורז לבן, פתיתי דייסה מוכנים, או דגני בוקר מעובדים. אנשים רבים עדיין אינם מכירים כיצד נראים גרעיני דגן של מינים כמו כוסמת, חיטה, שיפון או דוחן. רוב האנשים גם אינם מכירים את הדרך שבה יש לעבד ולהשתמש בדגנים אלו. נדרשים מספר שבועות ללמוד ללעוס כראוי את הדגנים המלאים, ונדרש זמן לבלוטות הרוק להתחיל לעבוד כראוי.
חשיבות לעיסת הדגנים
בדומה למזונות אחרים עתירי סיבים יש ללעוס את הדגן היטב. ככל שהבריאות ירודה יש ללעוס אף יותר (עד ל 200 פעם). לאנשים חלשים מומלץ לאכול קרם המבוסס על דגנים מלאים מבושלים היטב. גם אז עליהם לנסות ללעוס את המזון, כדי לעודד הפרשת רוק המכיל אנזימים אשר יפרקו את הדגן. האנזים פטיאלין הנמצא ברוק מפרק את הפחמימות מהדגן בפה לסוכר פשוט יותר-מאלטוז. סוכר זה מתפרק במעיים על ידי האנזים מלטאז לסוכר פשוט יותר, דקסטרוז.
ללא פירוק זה המתבצע על ידי לעיסה, הפחמימות שבדגן יתפרקו במערכת העיכול בתהליך של תסיסה, אשר הינו פחות בריא לגוף. בנוסף לכך דגנים מעלים במעט את חומציות הגוף. הרוק הינו בסיסי מעט, כך שלעיסה מרובה עוזרת לאזן את חומציות הדגנים.
שיעור בסבלנות: לעיסת הדגן כלעיסת החיים
הלעיסה הממושכת של המזון ובמיוחד הדגן, משולה לסבלנות בה יש להתמודד ולשקול את האתגרים הנקרים בדרכינו בחיים: לעיסה מועטה משולה לאי התמודדות הגורמת לאחר מכן לכאב ואי נוחות. מאידך, לעיסה מרובה משולה להתבוננות ממושכת, עד להפקת ה"טעם" מכל חוויה כך שאנו מוזנים ומתחזקים מחויות אשר אנו עוברים. איכות זו של התבוננות ולעיסה ממושכת מאפיינת את האיכות הנפשית הנידרשת לניהול החיים בחברה המבוססת על תכונות האדמה והמתכת, היציבות והסדר.
הדגן כצורת הצומח המקבילה לאדם
המאקרוביוטיקה מדגימה את קווי ההתפתחות המקבילים בין צורות החיים השונות ובין מיני הצומח. הדגן על פי המאקרוביוטיקה הוא צורת הצומח המתאימה ביותר להתפתחות האדם.
דפוס הצמיחה של הדגן מקביל לאדם: הדגן נוטה לצמוח בחברות מרובות פרטים ולא כצמחים בודדים בדומה לאדם שהינו יצור חברתי. הדגנים הינם זקופים ונמשכים אל השמיים מחד אך גמישים מאידך, תכונות נפשיות נחשקות על פי המאקרוביוטיקה.
החלק העליון של הדגן מקביל לראש של האדם שהגיע לשיא התפתחותו. מבנה וסידור הזרעים מקביל לאדם בעל יכולות חשיבה מפותחות וסדורות, כאשר האניצים המזדקרים מקליפות הזרע מייצגים מעין אנטנה המאפשרת לספוג ויברציות עדינות ורומזות לאיכויות הרוחניות האמורות להתפתח בקרב אלו הניזונים מהדגן.
האדם מקביל לדגן
סיכום
פרק 14 של הספר הקלאסי, הקיסר הצהוב, מדגים את חשיבותו של הדגן בחברה הסינית כבסיס להפקת אנרגיה, הכנת מזון, תה, יין וצמחי מרפא. המאקרוביוטיקה אף היא, גורסת כי שימוש יומיומי בדגן מהווה את אחד התנאים הבסיסיים לקיום תרבות בריאה אשר נמצאת בנקודת האיזון בין הקרבה לטבע לבין הפחתת התלות בכוחות הטבע. איזון שכזה מאפשר הקמת תרבות עשירה ומפותחת, אשר הפרטים בה בריאים נפשית וגופנית.
התפיסה של המאקרוביוטיקה והתזונה הסינית לגבי תפקידו של הדגן בחיי האדם היא חומרית, תרבותית ורוחנית גם יחד. למעשה גישות אלו רואות באכילת דגנים, מרכיב בסיסי ותנאי להתפתחות האדם בשאר מישורי החיים.
אייל שפרינגר, מייסד האתר, מטפל, מרצה וחוקר גישות טיפול מסורתיות. בעל תואר שני במחקר של רפואות מזרח אסיה. יוצר ומלמד את קורס התזונה למטפלים על פי שיטת TEF ואת קורס "שירת הדם"-קורס ללימוד ניתוח בדיקות דם בגישה משולבת. ממחברי הספר בישולחיים – תזונה למטופלי סרטן.
האם המאמר עניין אתכם? רוצים להמשיך ללמוד איתי? מוזמנים להשאיר פרטים כאן
