חומוס ברפואה המסורתית
מאת אייל שפרינגר
חומוס הוא קטנית ממשפחת הFabaceae הגדלה באפריקה, אסיה אמריקה ואירופה. הרומן של קטנית זו עם המין האנושי עתיק מאוד.
שם לטיני: Cicer arietinum באנגלית:Chickpea/Garbanzo
שם בסנסקריט-Chana
קצת היסטוריה
ישנן עדויות לביות החומוס מהתקופה הניאוליטית באזור מצריים, יריחו וטורקיה. נראה כי במהלך תהליך הביות העדיפו המגדלים את אותם זנים שהיו גדולים יותר מתוקים יותר ועשירים בחומצת האמינו טריפטופן אשר את השפעתה על המוח ומערכת העצבים נציג בהמשך.
בתרבויות בהן לא אוכלים בשר רב אם ממניעים דתיים או ממניעים כלכליים- קטנית זו מהווה מקור חשוב של חלבון במיוחד אם הוא משולב עם דגנים מלאים. קיים מגוון רחב של סוגי חומוס במגוון גוונים וצבעים: צהוב, חום כהה, ירוק, שחור או אדמדם.
החומוס על פי התזונה הסינית
הטעם-מתוק, האיברים עליהם משפיע החומוס: לב, קיבה ולבלב.
הרפואה הסינית מייחסת למזון זה את הטעם המתוק ולפיכך רואה בו מזון המחזק את האיברים במרכז הגוף: הקיבה והלבלב הקשורים לאלמנט האדמה. צורתו של הזרע דומה לצורת המוח ועל כן מייחסים לו השפעה המרגיעה ומזינה את המוח והלב.
האלמנטים הקשורים במאכל זה הם בעיקר האדמה והאש המיוחסים לאיברים שהוזכרו ולעונת הקיץ וסוף הקיץ, העונות המתאימות במיוחד לאכילתו. מטבע היותו קטנית, החומוס קשור ברפואה הסינית גם לאלמנט המים בדומה לשאר הקטניות. שילוב שלושת האלמנטים אש אדמה ומים מייצג את ציר היצירה, מושג מתוך הרפואה הסינית המבטא את קו האורך המרכזי של הגוף ומייצג את כל התפקודים הפיזיים והמנטליים החשובים ביותר. הקשר בין החומוס לבין ציר היצירה מסביר את השפעתו המעגנת ומייצבת מבחינה נפשית ומטבולית ואת הפופולאריות של מאכל זה.
איכויות על פי האיורוודה
גם האיורוודה מזכירה את הטעם המתוק של מאכל זה, אך מייחסת לו גם את הטעם העפיץ הסופח נוזלים ומייבש ובנוסף גם השפעה מקררת. איכויות נוספות (גונות) של החומוס הן יובש, חיספוס וכבדות. על פי האיורוודה קטנית זו מפחיתה את הדושות פיטה (חום) וקאפה (לחות וכבדות) ומגביר מצבי ואטה (יובש וקור).
הרכב כימי ומשמעותו
החומוס מכיל יותר ברזל משאר הקטניות, ומהווה מקור טוב לשומנים לא רווים, אבץ וסיבים. בנוסף הוא מכיל את חומצת האמינו החיונית טריפטופן המשמשת כחומר גלם להורמון משרה השינה מלטונין ולייצור של מוליכים עצביים כגון סרוטונין התורמים לתחושת רוגע ושמחה.
חומצת האמינו הטריפטופן הגורמת להרפיית מתח ולהשריית שינה, מפחיתה חרדות ודיכאון, עוזרת למנוע מיגרנות, מפחיתה סיכונים לעוויתות לב וכלי דם ומסייעת להפחתת רמות הכולסטרול ולתפקוד תקין של מערכת החיסון. החומוס מכיל סידן במינון הדומה לזה המצוי ביוגורט וערכו הגליקמי נמוך כך שהוא מתאים לאנשים הסובלים מתנודות חדות ברמת הסוכר בדמם או לחלק מחולי הסוכרת.
שימושים
ההודים נוהגים לאכול את הצמח הירוק עצמו על עליו וגבעוליו כירק בסלט. בעונות יבשות ההודים נוהגים למרוח את גופם בשמן סומסום ולאחר מכן להסירו באמצעות קמח חומוס מעורב במעט כורכום. ע"י השפשוף-נוצר אפקט הדומה לפילינג היוצר עור חלק וזוהר.
בתרבויות רבות כמו צרפת של תקופת הברונזה נהגו לאכול את החומוס בעודו טרי וחי בתור קינוח מרענן, כנראה כמו שהיום אוכלים גרגרי אפונה טרייה. הקמח יכול להוות תחליף מצוין לקמח חיטה ולביצה בהכנת פשטידות משום שהוא יוצר את הדביקות המתאימה. הרומאים נהגו לאכול חומוס בתוך מרק בשר, או כחטיף קלוי.
לסובלים מנפיחות לאחר אכילת מזון זה מומלץ לנסות את הצ'אנדל (Chana Dal), הגרסה המקולפת הנמכרת בחנויות הודיות וזמן בישולו קצר במידה משמעותית. לעיתים שימוש בצ'אנדל מאפשר ליהנות מהמאכל ולהימנע מאי נוחות בדרכי העיכול.
אנקדוטות נוספות
לעיתים החומוס נקרא בשם חימצה. ישנן מספר תיאוריות לשורש השם, האחת מסבירה כי מקור השם חימצה היא בנטיית המאכל המבושל להחמיץ (ומשום כך יש לאוכלו רק במקומות המקפידים על ניקיון וטריות). הבוטנאים טוענים כי שמו נובע משערות הנמצאות על הצמח המפרישות חומר חומצי במקצת. לנו נשאר רק ליהנות מהטעם.
במאמר שנכתב על ידי מאיר שלו לידיעות אחרונות הוא מעלה סברה כי במפגש בין בועז לרות המואביה בבית לחם הוא מזמין אותה לטבול את פיתה בחומץ שהוא בעצם חימצה-חומוס: "לעת האוכל גשי הלום ואכלת מן הלחם וטבלת פיתך בחומץ".
חומוס תעשייתי ושל מסעדות
חומוס הינו באמת מאכל נפלא, אולם הגרס התעשייתית מכילה את המרכיבים הבאים: חומוס מבושל, מים, טחינה, שמן צמחי, חומצת מאכל, שום, חומר משמר, תבלינים, חומר מייצב. מזון מוכן שכזה מכיל מספר רכיבים המסוכנים לבריאות: שמן צמחי אשר לרוב הינו שמן מזוקק הקשור במספר מחלות ניווניות (גם כשמוסיפים למאכל שמן קנולה, מדובר בשמן קנולה מזוקק). התבלינים המוספים לחומוס התעשייתי מגלמים בתוכם כמויות מלח גבוהות וחומצת המאכל. החומר המשמר והחומר המייצב טומנים לעיתים סכנות נוספות לבריאות.
גם חומוס שקונים בחומוסיות מצריך בדיקה: לעיתים משולב בו שמן מזוקק, כמויות גבוהות של מלח מאיכות נמוכה, סוכר ולעיתים גם חומר משמר. המלצתנו: להכין אותו בבית.
חומוס במטבח הביתי
בשל איכותו העפיצה והמייבשת מומלץ לשלב את הקטנית הזו עם רכיבים מעט לחים ושומניים בדומה לשילוב עם טחינה הנהוג במזרח התיכון או בשילוב עם מרק בשר כפי שנהגו לאכלו הרומאים. ניתן לשלב את החומוס עם רכיבים לחים נוספים דוגמת זנב כבש (איליה) כפי שנוהגים הבוכרים בהכינם את הפלוב המסורתי (תבשיל אורז, כבש, חומוס וגזר), או בשילוב עם קוסקוס (החיטה במקרה זה היא המרכיב הלח).
השימוש בקליניקה (או – למי הוא מתאים?)
בקליניקה אני ממליץ לרוב על חומוס עבור מטופלים עצבניים, מתוחים, תזזיתיים, אנשים שחסרה להם "אדמה": מטופלים המרבים בנסיעות, הסובלים מדיכאון או נדודי שינה. בנוסף אני נוהג להשתמש בו כאחת הקיטניות המועדפות ברוב מצבי הסוכרת פרט לחמורים שבהם.
בשל איכותו המרגיעה והממלאת מחד ומייבשת מאידך החומוס לעיתים משמש חלק מהתפריט אצל מטופלים הנמשכים למתוק ומבקשים לרזות או לטפל במצבי לחות וליחה שונים.
ננסה להימנע ממתן חומוס במצבים הקשורים בעיכול חלש, מחלות בדרכי העיכול ונפיחות וגאזים במערכת העיכול. העונות האידאליות לאכילת חומוס הן הקיץ וסוף הקיץ אך בשל איכותו האדמתית של מאכל זה ניתן לשלבו בבישול במשך כל השנה.
המחבר:
אייל שפרינגר, מייסד האתר, מטפל, מרצה וחוקר גישות טיפול מסורתיות. בעל תואר שני במחקר של רפואות מזרח אסיה. יוצר ומלמד את קורס התזונה למטפלים על פי שיטת TEF ואת קורס "שירת הדם"-קורס ללימוד ניתוח בדיקות דם בגישה משולבת. ממחברי הספר בישולחיים – תזונה למטופלי סרטן.
האם המאמר עניין אתכם? רוצים להמשיך ללמוד איתי? מוזמנים להשאיר פרטים כאן
מוזמנים להצטרף אלי בעמוד האינסטגרם ובקבוצת תזונה ורפואה מסורתית בפייסבוק או להאזין לי בפודקאסט "רפואה מהותנית" בערוצי ה Spotify וה YouTube
לעיון נוסף:
1. Pichford P. (1993), Healing With Whole Foods. North Atlantic Books,p 468.
קישורים נוספים באתר:
סיפור מקרה – טיפול בחרדה
מתכוני קטניות
