חיטה בראי הרפואה המסורתית

מאת אייל שפרינגר

חיטה היא מלכת הדגנים של המזרח התיכון. דגן זה נחשב על פי הרפואה הסינית לאחד המזונות הבודדים המשפיעים בצורה ישירה על הנפש. דגן זה מלווה את צמיחת התרבות האנושית במזרח התיכון אלפי שנים בדומה לאורז המלווה את צמיחת התרבויות האסייתיות.

המאקרוביוטיקה, גישת טיפול תזונתית ששורשיה ביפן, מסבירה כי ההבדל התרבותי בין המזרח למערב נעוץ בין השאר בדגני המפתח, האורז ככדגן מרכזי הנאכל במזרח והחליטה כדגן מרכזי הנאכל במערב, בהבדלים ובהשפעה השונה של דגנים אלו על גופו ועל תודעתו האדם. על פי המאקרוביוטיקה האורז מדגיש יותר את פיתוח ה"בטן", הקשורה לתפיסה אינטואיטיבית, ישירה של המציאות, ולקשר עמוק אל הטבע, בעוד החיטה קשורה יותר להזנת הלב והמוח ותומכת בגישה יותר שכלתנית. מעניין לציין כי החיטה שימשה כאחד הדגנים המרכזיים בראשית היווצרות התרבות הסינית בצפון סין, , באזור שפך הנהר הצהוב, בתקופה בה נוצרו התפיסות הפילוסופיות המהוות עד היום בסיס לתרבות הסינית. עם התפתחות האימפריה הסינית והתרחבותה למחוזות הדרום, הפך האורז לדגן המרכזי.

השפעה טיפולית

החיטה מצננת ומלחלחת ועל כן מתאימה למטופלים הסובלים מחום ומיובש, אך איננה מתאימה לטיפוסי הקור והלחות. טעמה המוגדר כמתוק ומלוח מדגיש את יכולתה להשפיע על הלב המושפע מטעמים אלו. דגן זה מחזק את הכליות, במיוחד את האספקט הייני והמקרר שלהן, בונה YIN-כלומר עוזרת לצבירת חומר ומסה בגוף, מלחלחת ומקררת.

החיטה היא אחד המזונות הבודדים המזינים את הלב. הציר עליו היא שולטת הוא הציר של עץ-אש-אדמה. לפיכך, זהו דגן המתאים לאכילה במיוחד באביב ובקיץ. לחיטה השפעה מרגיעה ולכן יכולה להועיל במקרי פלפיטציות, אינסומניה (נדודי שינה), חוסר שקט, קשיים במנופאוזה, וחוסר יציבות נפשית.

החיטה היא דגן המסוגל לספוג מקרקע עשירה מגוון רחב יותר של מינרלים בהשוואה לדגנים אחרים. היא משמשת לעידוד גדילה, צבירת שומן ומשקל ולכן טובה לילדים הנמצאים בשלב הצמיחה בחייהם ולאנשים חלשים. מאותה סיבה יש להיזהר בשימוש בה בקרב אנשים שמנים, בעלי נטייה לגידולים. הרכב המינרלים בדגן זה דומה מבחינת הפרופורציות למינרלים להם זקוק גוף האדם, זהו דגן התומך בהתפתחות מנטלית ופיזית של האדם, אך יש להשתמש בו בחוכמה.

טכניקות עיבוד ואיכויותיהן הטיפוליות

צורות העיבוד והמאכלים המבוססים על חיטה מגוונים מאוד וביניהם נימנה קוסקוס, בורגול, פריקה (הגירסה הירוקה והקלויה) והריסה (חמין המבוסס על חיטה ומקובל בעדות צפון אפריקה, עירק וכורדיסטן). יש לציין כי הרפואה הסינית מדגישה כי קיים הבדל מהותי בין הדגן השלם לקמח המופק ממנו. בעוד שהחיטה השלמה מזינה ומרגיעה את הלב, הרי שהקמח, ובמיוחד לחם העשוי מקמח חיטה המתאפיין באיכות חמה, עלול לפגוע בבריאות, ובעיקר לגרום ל"חום בלב". ברבים מהטקסטים של הרפואה הסינית מופיעות אזהרות משימוש בקמח זה כאשר המטופל חולה ומצבו איננו מאוזן.

שימוש טיפולי בחיטה בראי הרפואה המסורתית

החיטה מתאפיינת ביכולת ספיחה מסויימת. בשל יכולתה לספוח ולהשפיע במקביל במישור הנפשי, ניתן להשתמש בה במגוון מצבים בהם אין לגוף שליטה על החומרים המופרשים מהגוף. דוגמה למקרים אלו הם ילדים המרטיבים בלילה, מקרי הזעות ספונטניות, זיעות לילה, קרי לילה ושלשול. בנוסף ניתן להשתמש בדגן זה ללחלוח ולתמיכה במצבי צמא וגרון יבשים.

מצבים בהם לא נשתמש בחיטה

למרות שהחיטה יכולה לעזור להתפתחות הילד יש לזכור כי היא עלולה לעורר אלרגיה. התופעה נפוצה במיוחד בקמח חיטה שהתחמצן ממגע באוויר. בנוסף ישנם מטופלים הרגישים לחלבון החיטה, הגלוטן. לאנשים הרגישים לחיטה ניתן לעיתים להמליץ על כוסמין שהינו דגן הקרוב לה בתכונותיו אך איננו מלחלח ואלרגני כמותה. הכוסמין מתקבל לעיתים בצורה טובה גם אצל הרגישים לגלוטן.

המחבר:

אייל שפרינגר, מייסד האתר, מטפל, מרצה וחוקר גישות טיפול מסורתיות. בעל תואר שני במחקר של רפואות מזרח אסיה. יוצר ומלמד את קורס התזונה למטפלים על פי שיטת TEF ואת קורס "שירת הדם"-קורס ללימוד ניתוח בדיקות דם בגישה משולבת. ממחברי הספר בישולחיים – תזונה למטופלי סרטן.

האם המאמר עניין אתכם? רוצים להמשיך ללמוד איתי? מוזמנים להשאיר פרטים כאן

מוזמנים להצטרף אלי בעמוד האינסטגרם ובקבוצת תזונה ורפואה מסורתית בפייסבוק או להאזין לי בפודקאסט "רפואה מהותנית" בערוצי ה Spotify וה YouTube