כמה חבל…
מאת אייל שפרינגר
כמה חבל…חבל, ממש חבל. חבל שלא תגיעו לארוחה, חבל שאי אפשר לדחות את הטיפול לשעות הערב המאוחרות, חבל שאי אפשר לתת הנחה, חבל שפספסתם את האירוע.
רובנו פוגשים את המילה הזו כבר בגיל צעיר, בדרך כלל מישהו מבוגר מפעיל אותה עלינו: "חבל שאת לא מתחברת עם הילד הנחמד הזה, חבל אם לא תלך לחוג המצוין הזה, חבל שלא השגת ציון גבוה יותר". אחר כך פוגשים אותה גם בגיל מבוגר יותר: "חבל שלא תגיעו לליל הסדר, חבל שאתה לא מתקשר". וגם בעבודה זה מופיע כאשר אתם מאכזבים (במיוחד אם אתם נותני שירות כמו מטפלים).
אז מה זאת המילה הזו חבל? מדוע אנשים משתמשים בה? למה היא מעצבנת כל כך? מדוע כאשר היא מופיע מתחילה תנועה בבטן, בלב ובראש, מתחילים להתנסח משפטים צידוקים ומגננות, הרי רק זרקו לך מילה, זה הכל לא?
פתאום נפל לי האסימון. המילה חֲבָל היא בעצם חֶבֶל. כשמישהו זורק לך את המילה הזו, הוא מפעיל עליך סוג של חֶבֶל. אם מבינים כך את המילה, הכל הופך לברור.
שימוש במילה ליצירת קשר: כאשר מישהו מפעיל עליך את המילה חֲבָל – הוא קושר אותך, או לפחות מנסה לקשור אותך אליו ואל המצב שהוא חווה כמו בחֶבֶל.
סיכוי לחנק: כמו עם חבלים, המילה הזו יוצרת רתיעה- תחושה שמנסים לקשור או לחנוק אותך.
מי שמפעיל את המילה לא רוצה באמת בקשר: כמו עם חיות, המילה חֲבָל, כמו חֶבֶל יוצרת קשר אבל גם מאפשרת שליטה. הקשר איננו סימטרי ואיננו אינטימי. מי שמבטא את המילה הוא האוחז בחבל, ובצד שני אמור להיות זה ששולטים בו.
זוהי מילה של נואשים. מתי משתמשים בחֶבֶל?- ברגע האחרון- כשחיה בורחת, כשאדם טובע או עומד ליפול מצוק. מי שמשתמש במילה הזו הוא נואש, נואש מהמצב, נואש ממך. הוא זורק לך את הדבר האחרון שיכול לחבר בינכם, יש לו תקווה, אבל הוא גם לא ממש מאמין שזה יעבוד, זה המוצא האחרון. הוא כבר לא מרגיש שהוא יכול ליצור איתך קשר בעצמו, אתם רחוקים מידי, לכן הוא שולח לך חֶבֶל – חֲבָל, אולי תתפוס בו, אולי הוא יצליח לתפוס אותך רגע לפני שאתה או את נעלמים.
המתח חשוב ביותר: כמו עם חֶבֶל – הערך שבו מתבטא רק כשהוא מתוח. החֶבֶל מתוח כאשר יש מרחק ותנועת התרחקות בין הקושר לנקשר. ככל שאתם מנסים להתרחק ממי שאומר את המילה הזו, הקשר דווקא מתחזק, תחושת החנק והקשירה מתעצמת. הפתרון כנראה קשור בהתקרבות. ההתקרבות מפוגגת את המתח, מרפה את תחושת החנק. אם תצליחו לדבר עם האדם שהגה את המילה, ליצור אתו אינטימיות, המילה הזו הופכת למיותרת. אבל מי רוצה ליצור אינטימיות עם מישהו שרק הרגע ניסה לקשור אותך, לחנוק אותך, לשלוט בך? זו בעיה של משיכה ודחייה בו זמנית, לא קל.
חֲבָל – מילה של חלשים: כשאדם טובע זורקים אליו חֶבֶל. אחד נאחז בו כי הוא המציל, והשני נאחז בו כדי להציל את עצמו. מי הוא המציל ומיהו הניצול? (גם על זה אפשר עוד לדבר, על הצלה ועל ניצוּל). בחזרה לחבל. כשמישהו זורק את המילה הזו, הוא גם חלש, רוצה שיצילו אותו, שיתייחסו אליו, שיעזרו לו. אבל הוא גם חושב שהוא החזק, המציל, זה שרואה את האמת. הוא חושב שהוא מזהה משהו שלא מתפקד אצלך, משהו שמסכן אותך לכאורה, ואז הוא זורק לך חֶבֶל – חֲבָל, כדי להציל אותך כדי להחזיר אותך למקום הנכון, המקום שבו הוא עומד, גם אם אתה לא ממש מבקש את העזרה הזו .
ולך- קשה לסרב, לא נעים, הרי הבן אדם זרק לך חֶבֶל, הוא מעוניין בך, הוא רוצה קשר, הוא רוצה לעזור. מצד שני יש גם כעס- למה הוא זורק לי רק חֶבֶל? הוא לא רציני, הוא לא באמת רוצה להציל אותי, הוא לא מחויב. הרי אם היה מחויב הרי היה מגיע בעצמו. היה עושה מאמץ הרבה יותר רציני מאשר לזרוק מילה, לזרוק חֶבֶל-חֲבָל, הוא באמת היה מדבר אלי, באמת מסביר את מצבו, רצונותיו, וגם מודה בחולשותיו שלו המונעות ממנו לחזק את הקשר.
וכך המחשבות על הנושא הזה יכולות להתארך ולהתארך כמו חֶבֶל, אבל אם לא הבנתם עד עכשיו, אז ממש ממש חבל. ותתביישו לכם (או תתייבשו לכם-גם נושא למחשבה).
אייל שפרינגר, עוסק בתזונה ורפואה מסורתית. מלמד את קורס ההתמחות למטפלים בתזונה סינית-מאקרוביוטית.
רוצים ללמוד איתי? האם אתם מעוניינים שאכתוב על נושא מסויים?
צרו איתי קשר וספרו לי: [email protected]
לעיון נוסף:
על הדרך בה אנו לוקחים 'ביס' מהחיים
לעבור את היום בראש צלול
רכישת ידע תזונתי דרך תשומת לב יומיומית
