על רכישת ידע תזונתי דרך תשומת לב יומיומית
מאת אייל שפרינגר
צילום-רונן כהן
(פברואר 2015)
בספר הקיסר הצהוב ניכתב כי האיברים הפנימיים ניבנים על ידי חמשת הטעמים. חשוב לחוש את הטעמים הללו כדי לבנות באמת את האיברים הפנימיים על התכונות הפזיולוגיות, והאספקטים הנפשיים אותם הם מייצגים.
למידה מספר מול למידה מהתנסות
לצד המשך הלמידה הקריאה והעיסוק בידע, חשוב לא לוותר על ההבנה וההתייחסות למזון כביטוי של צ'י: דרך מסויימת בה העולם בא במגע איתנו ועם המטופל.
את הצ'י הזה צריך ללמוד לחוות בצורה ישירה. לתרגל את החוויה של הצ'י הזה בכל פעם שאנו אוכלים.
יישום הידע איננו מתמקד רק בבניית רשימת המכולת של המזונות ה'טובים', אלא בכבוד לחומר הגלם החל בשלב האיסוף, דרך ההכנה וכלה באכילה ובזמן שמפנים לאחר מכן לתהליך העיכול.
להרגיש את הטעמים
חשוב להרגיש את המזון, את המרקמים, הטעמים, והריחות. לנסות להרגיש דרך הביס את ההיסטוריה שהמזון עבר עד שהגיע אליכם, ולנסות לספוג אותו אליכם באמת. כך הידע אודות המזון יהיה שלם יותר, ותוכלו לתת את ההמלצות למטופלים ממקום שמבין את כלי הטיפול שלכם לעומקו.
לחיות כמו מטפל
להיות מטפל בתזונה זוהי זכות, וגם מחויבות. המחויבות לתחום מתבטאת גם בדרך בה אנו בוחרים לאכול יום יום.
המחוייבות מצמיחה בסופו של דבר מיומנות וזהות מגובשת של מטפל.
כדי לבטא את המחוייבות ולהפיק ממנה תועלת, אני מציע להתאמן, ולהתבונן על חומר הגלם איתו אתם עובדים, עם כל החושים, כל הזמן, בכל הארוחות.
באופן שכזה, תוכלו להבין מדוע כתוב בספרים כי מזון מסויים מחמם או מקרר, עולה או יורד, ואולי תוכלו גם לשים לב לדברים שלא ניכתבו, לדברים שהבחנתם בהם בעצמכם, אלה שהופכים את הטיפול למדוייק אף יותר ומותאם באמת למצב בפועל.
לעיון נוסף:
משל על חבית והעצמת התזונה היומית
