נהר אדום נהר לבן: הבנה וטיפול במחלות דם ולימפה באמצעות רפואה מסורתית
מאת אייל שפרינגר
מאמר זו מבוסס על סדנה אותה לימדתי העברתי בקונגרס ה-ICCM בשנת 2012 אשר עסקה בשילוב בין ידע מסורתי ומודרני להבנה, אבחון וטיפול במערכת הלימפה ומערכת הדם. מאמר זה מציג את החלק הראשון מתוך הסדנה העוסק במערכת היחסים בין מערכת הלימפה ומערכת הדם. הידע אשר הוצג בסדנה משמש כבסיס למתן מענה באמצעות תזונה, צמחי מרפא תוספים ודיקור לסוגים שונים של לוקמיה, לימפומות, מצבים אוטואימוניים, ומחלות של הטחול, הלבלב והכבד, לצד המצבים הנפשיים המתלווים למחלות אלו.
על היחס בין טכניקות האבחנה לנקודת המבט העומדת בבסיסן
"כשנעשה אדם למנהיג, מן הצורך שיהיו מוכנים כל הדברים;
בית מדרש וחדרים ושולחנות וספסלים,
אחד גבאי ואחד משמש וכיוצא באלה.
אחר כך בא השטן וחוטף את הנקודה הפנימית,
אבל הוא משאיר את כל השאר,
והגלגל מתגלגל רק הנקודה הפנימית חסרה" (בובר, 459).
כאשר אנו ניגשים לאבחנה, מתייצבים לצידנו כל הכלים שברשותנו; אבחנות הדופק, הלשון והפנים, הכרת הנקודות, הצמחים והמזונות, וכמובן תשתית הידע המסורתי והמדעי שקיבלנו מהמקורות הספרותיים וממורינו השונים. ועדיין, לעיתים רבות השימוש שאנו עושים בארגז הכלים שלנו איננו מצליח להוביל אותנו ליצירת התנועה הרצויה אצל המטופל.
בשלב זה נשאלת השאלה, מה מנחה את ההתבוננות שלנו, במקום הראשוני ביותר, זה הקודם לכל הידע הטכני שצברנו?
האם אנו זוכרים להתרחק מספיק, לחזור אחורה מספיק, על מנת לקבל את אותה נקודת מבט ראשונית אשר תמקם אותנו בפרספקטיבה מדויקת יותר?
במאמר זה זו אני מבקש לחשוף בפניכם נקודת מבט המאפשרת להבין מחדש את שתי מערכות ההובלה בגופנו- מערכת הדם שהיא הנהר האדום, ומערכת הלימפה שתיקרא הנהר הלבן. בחיבור זה אשר יחלוף על פני תחנות ונקודות מבט שונות, ננסה לקשור בין התבוננות ה'מיקרו': התבוננות במטופל ובמחלה, להתבוננות ה'מאקרו': הבנת המהות של מערכות הדם והלימפה. תהליך ההתבוננות הזו יקבל השראה מתחומים רבים כגון נקודת המבט אוולוציונית, אנטומית, פיזיולוגית , מסורות רפואה וארכיטיפים מיתיים מתרבויות שונות.
השוואה בין אדום ולבן מנקודת מבט אנטומית-פזיולוגית
מערכת הלימפה
דרכי הלימפה בנויות פרקים פרקים, ובהן עובר הנוזל הלימפתי בעזרת שריר חלק, ובעקבות התנודות המגיעות מהנעת שרירי הגוף שלנו. תנועה הלימפה היא תנועה איטית, רנדומאלית, פחות קשורה לדופק הלב, מתנהלת מקטע אחר מקטע. ניתן להגדירה כ-Yin ביחס למערכת הדם, לרַבּות המערכת הורידית. דרכי הלימפה חדירות ופתוחות לתנועה פנימה אליהן והחוצה מהן, הנוזל הבין תאי חופשי לעבור בין כל הרקמות.
תנועה וכיוון: את מערכת הלימפה נוכל להקביל לפריפריה, לאותן עיירות או שכונות מגורים בהן הזמן מוריד הילוך, בהן יושבות הזקנות ברחוב וחולקות סיפורים, זוכרות ומעבירות ידע קדום. זוהי התנהלות של חברותא, של מפגש, של התעכבות והעברת אינפורמציה. התנהלות שלא ממהרת לשום מקום. (בעתות שלום, כמובן). ההתנהלות התנועתית היא התנהלות של רשת, של התפצלויות, של פריפריה ומרכז.
תאים: תאי הלימפה נהנים ממידה רבה של עצמאות. ללימפוציטים (אחד מסוגי תאי הדם הלבנים) אפשרות בחירה לנוע כנגד הזרם, 'לחתוך' נתיבים בין הדם לנוזל הבין תאי בעת מרדף פתוגן למשל. הלימפוציטים הנם בעלי גרעין, מעיין חיבור לאינטליגנציה ולזיכרון ראשוניים אודות זהות האדם המובדלת מזהות גורמי מחלה. אופיים של הלימפוציטים הוא חושני: מגע, מישוש והפרשה הם מאפיינים את התנהלותם.
תחנות מפגש: בבלוטת הלימפה מתכנסים תאי הדם הלבנים; המאקרופאג'ים והלימפוציטים B ו- T, ובה מתרחשת העברת מידע, המאקרופאג'ים מציגים על משטחיהם החיצוניים את האנטיגן החדש ובהתאם לצורך התאים הנדרשים להתמודדות מול האנטיגן מתרבים. ניתן להתייחס לטחול כאל ה'תחנה המרכזית' במערכת זו. בלוטת לימפה גדולה המקבלת אספקת דם מאבי העורקים ומסננת את הדם.
מערכת הדם
תנועה וכיוון: ניתן להקביל את מערכת הדם למעיין אוטוסטרדה דו סטרית מהירה.
התנועה היא תנועה קווית, מהירה, בעלת קצב סדור.
המערכת בעלת מבנה וברור ותיחומים ברורים בין חלקיה השונים (דוגמת ההבדל ברור בין המערכת העורקית הנושאת דם העשיר בחמצן ומערכת הורידית הנושאת דם עשיר בפחמן דו חמצני).
ניתן לדַמות את העורק ל'אוטוסטרדה א' – בעלת טונוס גבוה, זרימה מהירה ולחץ גבוה (יותר Yang).
במקביל ניתן לדמות את הווריד ל 'אוטוסטרדה ב' – בעלת מעטפות רופפות ודקות יותר של שריר ורקמת חיבור התומכות בכלי הדם, ריבוי שסתומים, זרימה איטית יותר המושפעת מתנועות שרירים רנדומליות, ומבנה נפוח יותר (יותר Yin ביחס לעורק).
תאים: תאי הדם האדומים מוגבלים לכלי הדם. הם פאסיביים בתנועתם ומובלים כ'עדר'. על אף הקשר שלהם ללב הם כשלעצמם חסרי 'לב' (גרעין תא), תכונה המאפשרת להם גמישות, התכווצות בלחץ ומעבר בנימים קטנים. במרכזם מולקולת המוגלובין המכילה ברזל וקושרת אליה את החמצן.
תחנות מפגש: המפגש בין הדם הורידי לדם העורקי, מתקיים תוך כדי תנועה, ללא עצירה, בדומה לאותם אנשי עסקים ממהרים המחליפים דברים תוך הליכה נחפזת במסדרון. ניתן להתייחס לכבד כאל ה'תחנה המרכזית' המשרתת את מערכת הדם, מזינה אותה, מנקה אותה ומהווה איזור מפגש בין מספר כלי דם ראשיים.
לימפה ודם במבט אבולוציוני
התבוננות על התפתחות צורות החיים מראה לנו כיוון אבולוציוני ברור של תנועה מהתנהלות לימפתית אל עבר התנהלות דמית.
צורות חיים פרימיטיביות: נוכל לראות כי בצורות חיים פרימיטיביות (דוגמת המדוזה- מחלקת ההידראטיים) אין מערכת הובלה. ישנו צינור הובלה היקפי אשר תנועת הנוזל בו מתבצעת הודות לשערות ריסניות הנעות בעידון כלפי כיוון אחד, ומושפעת גם מזרמי הים מבחוץ. המורפולוגיה של אותן צורות חיים קדומות מורכבת בעיקרה מתי אפיתל ומזרועות ללכידת מזון המכילות תאים צורבים לשם כך. תהליך העיכול מתרחש ע"י פעפוע וספיגה. מערכת ההובלה בצורות קדומות אלו היא אטית, רנדומאלית, אינה קצבית.
עלייה במורכבות החיים: בהדרגה נוכל לראות התפתחות של ספיגה מזון בפריפריה ודיפוזיה לחלל מרכזי (דוגמת האלמוגים), כווצי עור אקטיביים (דוגמת כוכבי ים), ועד תחילת התהוות של מערכת דם חד כיוונית בעלת חלק מרכזי המתנפח ומרפה (דוגמת תולעים), צינור וקשריות (דוגמת חרקים) והתהוות תאי דם בעלי גרעינים (דוגמת צפרדעים).
הופעתה ושיכלולה של מערכת הדם: תחילתה של מערכת הדם כפי שמוכרת לנו כיום מאופיינת במשאבת הלב כחלק מהצינור עצמו ובמעבר נימי (דוגמת הדגים), בחוסר הפרדה וניקיון בין דם מחומצן לדם מפוחמן (דוגמת הזוחלים), ועד ההפרדה לשני מחזורי דם נפרדים, גוף וריאות, כפי שמוכרת אצלנו היונקים.
תאי חיסון קדומים מול תאי דם מאוחרים: כאשר נתבונן בשלבי יצירת תאי החיסון והדם השונים, נוכל לראות כי כולם מתפצליםן מתוך תאי גזע המצויים המוח העצם. בתהליך ההתפצלות מתוך תאי הגזע, נראה כי הלימפוציטים מתפצלים בשלב מוקדם יותר מתא האב בעוד שהתאים האדומים, הטסיות והנויטרופילים מתפצלים בשלב מאוחר יותר.
זה לעומת זה
כפי שראינו עד כה, ההתנהלות הלימפתית קדומה להתנהלות הדמית. היא מתאפיינת בחוש המישוש (חישה דרך מגע, חושניות), ביכולת להכיל שונות (מתבטאת למשל ברבייה אנדרוגנית של צורות חיים "לימפתיות"), בהפרשה, ברגנרציה מפותחת, בתנועה עצמאית אך גם בנטייה לטפילות.
ההתנהלות הדמית, לעומתה, מאוחרת יותר, מתפתחת לחושים נוספים (ראיה, שמיעה, ריח המופיעים בחולייתנים), מצטמצמת לרבייה זוויגית מוגדרת, להפחתה ביכולת הרגנרטיבית, להתפתחות ברורה של גבולות פנים חוץ ושל איבריים פנימיים מוגדרים.
מערכת הדם ומערכת הלימפה מתאחדות בסופו של דבר בלב. איחוד זה משקף את הצורך הן במערכת לימפה והן במערכת דם חזקות מבחינה איכותית וכמותית הנפגשות בסופו של דבר ותומכות ב"לב" (תודעה, מרכז) בריא ומאוזן. באדם בריא, לימפה ודם תעבודנה יחד, האחת לא תחסום את רעותה והאחרת לא תתיש את חברתה. הפתולוגיות בהן ניתקל יכולות לנבוע מעודף או חוסר באחת מהן, בשתיהן, או באחת לעומת רעותה- דבר המשקף 'קצר' מסוים בתקשורת ביניהן.
ישנו כאן מהלך של ציר היצירה, מהמים לאש. ממח העצם (שלוחה של ה"כליות" – שורש ה Yin וה Yang) זרוע אחת מייצרת לימפוציטים, אשר עוברים בדרכי הלימפה ודרך הטחול, והזרוע האחרת מייצרת כדוריות אדומות העוברות דרך כלי הדם והכבד- ושתי הזרועות נפגשות בלב. שימוש בתזונה טיפולית מאפשר עבודה על ציר אש-מים דרך האדמה.
לפתולוגיות לימפה ודם ביטויים נפשיים, נוסף לביטויים הפיסיים. מצבים נפשיים של מערכת הלימפה יתאפיינו למשל בדיכאון, בחוסר ריכוז, בהתעסקות יתר בביטחון והגנה על חשבון החיים עצמם. לעומת הלימפה, מצבים נפשיים המקושרים לדם יכולים להתבטא בשתלטנות, מאניה, פסיכוזות, ברצון לכבוש אף במחיר של הקרבת הזכרון או לחלופין במצבים המשקפים חוסר דם, כגון קושי לרצות מטרות ולהשיגן.
דוגמא יפה להתנהלות נפשית על רקע דמי ניתן לראות בחולשתו של עשו, המובילה אותו למכור את בכורתו תמורת הזנה: "וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב: 'הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה, כִּי עָיֵף אָנֹכִי!' עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם".
כאשר נעבוד עם מטופל, נרצה לברר לעצמנו, ראשית מה נטייתו הטבעית של אותו אדם, לאיזה כיוון הוא נוטה מלכתחילה. מה מספרים לנו תווי פניו, אורחות חייו, התנהלותו, עיסוקו, מערכות היחסים אותן הוא מנהל? מכאן נרצה לבדוק האם הוא נמצא במקום שלו, במקום הנכון לו? האם נטייתו הגיעה למצב עודף המייצר לו סבל? האם הוא מתכחש לנטייתו הטבעית ומנסה להיות מה שהוא לא? האם אורח חייו ובחירת מזונותיו משרתים את הקונסטיטוציה שלו בצורה הטובה ביותר? האם אנו מצליחים לזהות את כיוון התפתחות המחלה? האם המטופל ואורח חייו, תואמים את הכיוון האבולוציוני הנע מלימפה לדם? ולבסוף נשאלת השאלה כיצד אנו כמטפלים יכולים לעזור למטופל שלנו להיות מי שהוא, בצורה המדויקת לו ביותר.
בהקשר הזה מעניין להתבונן על הנחש כסמל. הנחש כחיה המהווה ציר בין צורת חיים פרימיטיבית למודרנית. מסמלת במיתוסים מעבר בין חיים למוות, בין אי ידיעה לידיעה, מסמלת רפואה, ארוס (ואצל הסינים את הטחול) הארס של הנחש למעשה ממוסס את הרקמות ופוגע בסדר הקיים, הוא גורם לערבוב דם ולימפה, וניתן לראות בו כמעיין 'סוכן' של צורות חיים לימפתיות המבקש להחזיר אותנו אחורה למצב קודם.
אייל שפרינגר, מייסד האתר, מטפל, מרצה וחוקר גישות טיפול מסורתיות. בעל תואר שני במחקר של רפואות מזרח אסיה. יוצר ומלמד את קורס התזונה למטפלים על פי שיטת TEF ואת קורס "שירת הדם"-קורס ללימוד ניתוח בדיקות דם בגישה משולבת. ממחברי הספר בישולחיים – תזונה למטופלי סרטן.
האם המאמר עניין אתכם? רוצים להמשיך ללמוד איתי? מוזמנים להשאיר פרטים כאן
