שימוש רפואי במזון בתורה שבעל פה: הנחיות כלליות לתזונה
מאת עדו ברק
בסדרת מאמרים זו אביא מקורות שונים מתוך המסורת היהודית, הכוללים הנחיות לתזונה ומתייחסים למזון כבעל תכונות רפואיות.
מתוך מגוון הספרים הגדול בחרתי להתמקד בספרות חז"ל, בעיקר בגמרא אך גם במעט מדרשים שונים, מה שנקרא במילים אחרות תורה שבעל פה. אין בסדרה זו לייצג בצורה שלימה את כל הידע הרפואי והתזונתי המופיע במסורת היהודית (לא התייחסתי במסגרת זו לתורה שבכתב, ולא לספרות המאוחרת יותר שלאחר התושב"ע כגון כתבים רפואיים של חכמים שונים, ספרות ימי הבינים, הקבלה והחסידות וכו..) וגם לא בתושב"ע בפרט, אלא להראות שאכן הייתה התייחסות ומודעות לנושא זה במסורת היהודית, להראות חלק קטן ממסורת זו ולהביא דוגמאות שונות.
בחלק מהרעיונות המובאים ישנה הקבלה וחפיפה לרעיונות מתוך שיטות הרפואה המסורתיות השונות (רפואה סינית, הודית, מאקרוביוטיקה), וחלק אחר שונה מאוד. יכול להיות שהשוני נובע מתנאים שונים כגון אקלים, סביבה, זמינות של חומרים, הפרעות שונות שסבלו מהן, הבנה שונה בנוגע לאיכות והשפעת המזון על הגוף, וגם ביחס והבנה שונה של רעיונות בסיסיים כגון בריאות וחולי.
בהתייחסות של הפרשנים השונים לחלקים העוסקים ברפואות, ובתוכם גם מזון כתרופה, ישנם כאלה הסוברים שיכול להיות ששיטות ורעיונות אלה אכן היו מועילים באותו זמן שבו נכתבו, אך מכיון שבמהלך השנים "השתנו הטבעים", זאת אומרת שגם התכונות של כל תרופה ומזון השתנו, וגם הדרך בה פועל הגוף השתנתה, לכן אין להשתמש ולסמוך על השיטות הללו כלל. מצד שני, ישנה גם הגישה האומרת שהדברים הללו עדין תקפים ושמישים, ושיש מה ללמוד מהידע הזה.
כאשר מדברים על מזונות מרפאים בגמרא, בגדול ישנן שתי קטגוריות כלליות. האחת, מזונות בעלי ערך רפואי התורמים לשמירת הבריאות ולריפוי חוליים שונים על פי דרך הטבע. השניה, רפואות סגוליות הפועלות שלא בדרך הטבע, אלא בדרך לא מוסברת מעל חוקי הטבע. פעמים רבות מוסיפים לסגולות הללו אמירות שונות ולחשים. בעבודה זו התמקדתי אך ורק בקטגוריה הראשונה של מזונות מרפאים בדרך הטבע (למרות שמאוד מעניין לנסות להבין מה עומד מאחורי הבחירה של סגולות שונות לטיפול בחוליים שונים).
עיקרה של העבודה בציטוטים שונים מתוך המקורות, כאשר לרובם הוספתי דברי הסבר והתייחסות. כל ציטוט מובא באותיות מודגשות ובתוך גרשיים. כאשר בתוך גרשיים של ציטוט מופיעות מילים בכתב לא מודגש ובתוך סוגריים, זה אינו חלק מהציטוט אלא תרגום בשילוב הסבר רלוונטי.
תורה שבכתב ותורה שבעל פה- הסבר קצר
התורה שעם ישראל קיבל במעמד הר סיני התחלקה לשני חלקים: תורה שבכתב ותורה שבעל פה. התורה שבכתב היא חמישה חומשי התורה, ויותר מאוחר התווספו אליה ספרי הנביאים והכתובים. זהו הבסיס הראשוני בעל החשיבות הרבה ביותר של כל היהדות. כשמה, היו אלה ספרים כתובים.
התורה שבעל פה (תושב"ע) היותה את כל גוף הידע שאנו מכירים כיום כספרי המישנה, תלמוד, הלכה, אגדה, מידרשים שונים וכו'. בתחילה, כל זה היה ידע שהועבר בעל פה בלבד והיה אסור לכותבו. (איסור זה היה מכיוון שכל מהותה של התושב"ע בכך שהיא דבר חי ומשתנה בהתאם למצבים שונים, ומכיוון שהיא עוסקת ביישום ובהתאמה הנכונה של התורה שבכתב למציאות משתנה מסוימת).
עם השנים, עם כל הקשיים שעם ישראל חווה במהלך הגלויות השונות והירידה הרוחנית, התירו לכתוב את כל התושב"ע כדי לשמר את כל הידע מחשש לשכחתו. במהלך הכתיבה, חכמי ישראל הכניסו את כל ידיעותיהם במיגוון עצום של תחומים לספרים הללו. בין יתר הנושאים, מפוזרת כמות לא מבוטלת של אמרות והתייחסויות לגבי בריאות, רפואה ומזון שחלק קטן מהן הבאתי בעבודה זו.
הנחיות כלליות לתזונה
התאמת התזונה לאקלים ולזמן:
"רבי יצחק ברבי אליעזר הוה ידע למיסדר סעודתא כמנין ימות החמה…" (מדרש איכה רבה ג).
מסופר שרבי יצחק בנו של רבי אליעזר היה יודע לסדר סעודה לכל יום כמיספר הימים בשנה. זאת אומרת שלכל יום עם אופיו האנרגטי השונה בעיקר מבחינת אקלים, היה יודע להתאים את מזונו.
התאמת מאכלים ספציפית לכל אדם:
"רבי עקיבא היה אומר: האוכל מאכלים שאינם עולים על גופו, עובר משום שלושה דברים: שביזה את עצמו, וביזה את האוכלים, ומברך ברכה שאינה כתיקונה" (אבות דרבי נתן כו ה).
לשון הכתוב מאכלים שאינם עולים על גופו, מעלה אסוציאציה כמו בגד שלא מתאים במידותיו לאדם מסוים, כך לכל מאכל יש תכונות משלו שלא מתאימות לאדם מסוים בזמן ובמצב מסוים.
"מפני מה מי הפה מתוקין? פעמים שאדם אוכל אכילה שאינה מתקבלת על ליבו, אם אין מי הפה מתוקין אין נפשו חוזרת עליו" (במדבר רבא יח)
לשון המידרש שונה במעט מהציטוט הקודם. שם דובר על אכילה שאינה עולה על הגוף, וכאן מדובר על אכילה שאינה מתקבלת על הלב. מדובר פה על התאמה עוד יותר עדינה ואישית של מאכלים לבני אדם לפי מצבים ונטיות נפש שונות רגשיות ורוחניות ולא רק לפי המצב הגופני.
אחת מתכונותיו של הרוק היא שהוא משמש כמנגנון הגנה במצב שאדם אכל מאכלים "שאינם מתקבלים על ליבו", שאינם מתאימים לו מבחינת תכונותיהם והשפעותיהם הפנימיות, הרוחניות וגם הפיזיות. מוסבר בציטוט האחרון, שהמצב הזה הינו מאוד חמור, ועלול לגרום לכך שהנפש תפרח ותעזוב את הגוף. מיכיון ש"אנחנו מה שאנו אוכלים", ואם אדם אוכל מזון בעל אופי מסוים, הוא מקבל את אופי המזון, וכאשר יש חוסר התאמה בין הסביבה האנרגטית שהמזון מייצר, לבין הצרכים האמיתיים של הגוף ואו הנפש, הגוף שאמור להיות הבית לנפש כבר לא מתפקד כמישכן נוח, והנפש עוזבת.
רואים מכאן כמה עמוקה ההשפעה של המזון על האדם, עד כדי כך שאדם עלול "לחיות" את חייו כאשר הוא מרוחק ומנותק מנפשו, ואפילו עלול להגיע למיתה כתוצאה מכך.
והרוק מהווה מנגנון הגנה מפני מצב זה. מתיקות הרוק מטשטשת את ההשפעה הלא רצויה של מאכלים לא מתאימים ומהווה מעין "נוגד רעילות" עדין.
איזון אכילה ושתיה:
"תניא: אכל ולא שתה – אכילתו דם וזהו תחילת חולי מעיים". (מסכת שבת מא עמוד א)
בספר חופת אליהו רבה מוסבר שהכוונה היא בעיקר לסעודת שחרית שדוקא בה יש לשתות בנוסף לאכילה.
"אמר רבא בר שמואל משמיה דרבי חייא: אחר כל אכילתך אכול מלח, ואחר כל שתייתך שתה מים ואי (אין) אתה ניזוק. אכל כל מאכל ולא אכל מלח, שתה כל משקין ולא שתה מים – ביום (אם זה היה ביום) ידאג מן ריח הפה, ובלילה (אם זה היה בלילה) ידאג מפני אסכרא". (מסכת ברכות מ עמוד א).
האסכרה היא חולי המתחיל בעצירות המעיים וגומר בדלקת גרון.
"תנו רבנן: המקפה אכילתו במים – אינו בא לידי חולי מעיים, וכמה? אמר רב חסדא: קיתון לפת (כוס מים לארוחת פת שחרית)". (מסכת ברכות מ עמוד א).
ניתן לראות שייחסו למלח ולמים תכונות איזון כל מאכל וגם כמונעים עצירות וכתורמים לתנועת מעיים תקינה.
מרק בסעודה:
"אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל סעודה שאין בה שריף אינה סעודה". (מסכת ברכות מד עמוד א).
רש"י מסביר: שריף הוא תבשיל לח שיש בו מרק.
עיכול וספיגת מזון בגיל המבוגר:
"עד ארבעין שנין – מיכלא מעלי, מכאן ואילך – משתי מעלי" (מסכת שבת קנב עמוד א).
(עד גיל ארבעים השיניים ומערכת העיכול פועלים בצורה תקינה – ומזון רגיל הוא מעולה. מגיל ארבעים ומעלה – שתיה מעולה, מיני תבשיל ומרק שאינם צריכים לעיסה רבה וספיגתן קלה הרבה יותר במערכת העיכול).
בבליוגרפיה:
1. קושי, מיצ'יו. מאקרוביוטיקה. תל אביב: אור עם, 1989. דפוס.
2. לו, הנרי. ריפוי סיני באמצעות תזונה. יבנה: יבנה, 1999. דפוס.
3. תלמוד בבלי עם פירוש הרב שטיינזלץ. ירושלים: המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים. דפוס.
4. מדרש הרפואה. ירושלים: מכון מדרש, תשס"ז. דפוס.
5. תלמוד ירושלמי. דפוס.
עדו ברק (Dip.Ac CH) מטפל ברפואה סינית, תזונה סינית ומאקרוביוטית וצמחי מרפא.
לעיון נוסף:
סדרת מאמרים, שימוש רפואי במזון בתורה שבעל פה:
חלק א': הנחיות כלליות
חלק ב': פריון והריון
חלק ג': הנהגת התזונה
חלק ד': בשר ולחם
