השימוש בחמשת הטעמים ברפואה הסינית ובקלאסיקת  ה PI WEI LUN

מאת אייל שפרינגר

הPi Wei Lun היא אחת הקלאסיקות של הרפואה הסינית, אשר נכתבה בסוף ימיו של הרופא הסיני Li Dong Yuan-1180-1251CE.  ספר זה עוסק בטיפול במצבים פנימיים וחיצוניים שונים, כאשר המוטיב המרכזי בו הוא התמיכה והחיזוק של מערכת העיכול,(Pi/Wei), כתנאי להתמודדות ומניעה של רוב מצבי החולי. בתחילת הספר מוצג  מודל המדגים שימוש בטעמים בעונות השנה השונות. מודל זה מאפשר את הרחבת הדיון באשר לדרך השימוש בחמשת הטעמים, ומסייע במציאת האיזון בין התאמת הטעמים לעונות המתחלפות מחד, ולצרכיו הייחודיים של המטופל מאידך.

תזונה סינית במערב

הטיפול בתזונה הסינית במערב שונה מהטיפול באמצעות צמחי מרפא, משום שחלק נכבד מחומרי הגלם ה"סינים" אינם זמינים בארץ. בשל כך רבים מהמטפלים בתזונה סינית במערב נאלצים להשתמש בידע של הרפואה הסינית כקו מנחה לבחירת מיני המזון השונים, ולהתאמת הטיפול, כאשר המזונות והצמחים שבשימוש, אינם סיניים אלא כאלה הזמינים למטופל המקומי.

במאמר זה ניצלתי את ההזדמנות ושידכתי בין הידע הסיני העוסק בעונות ובטעמים, למזונות עונתיים המבוססים על צמחי ארץ ישראל וירקות מקומיים, אשר טעמם ועונת גידולם תואמים את המודל הסיני. במקומות אחרים, בחרתי במיני מזון מעולם המקרוביוטיקה או הרפואה הסינית ולא במזונות מקומיים, כאשר נוכחתי כי המזונות הסינים ייצגו את עקרונות הטיפול בצורה טובה יותר.

הפער בין תיאוריה לפרקטיקה באשר לשימוש בטעמים

השימוש בטעמים הינו נושא מרכזי ברפואת הצמחים והתזונה הסינית. הספרות הענפה של הרפואה הסינית, עסקה לאורך הדורות בטעמים, יחסי הגומלין ביניהם, התאמתם לעונה, והשפעתם על אברי הZang- Fu. סקירת המקורות הספרותיים השונים העוסקים בטעמים מציגה התייחסויות שונות ולעיתים אף מנוגדות באשר לשימוש האפשרי בהם.

בחינה של מקורות ספרותיים מתוך שיטות טיפול נוספות לרפואה הסינית, כמו ספרות של הרפואה האיורוודית, רפואה טיבטית או רפואה יוונית קדומה עלולים אף להגביר את הבלבול באשר להשפעה והשימוש האפשרי בטעמים. הסיבות האפשריות לגישות השונות הינן מגוונות, והדיון בהן יכול למלא מאמר נפרד. ביניהן נמנה את התקופות השונות בהן נכתבה הספרות העוסקת בנושא, הבדלים במיקום הגיאוגרפי והאקלים בו חיו הכותבים, והשתייכות לאסכולות שונות. Jeremy Ross מדגים למשל את ההבדלים בגישות בתוך הרפואה הסינית בין התייחסות  לטעמים המבוססת על תיאוריית חמשת הפאזות, לגישה המבוססת על מודלים מתוך רפואת צמחי המרפא העממית אשר איננה מחוייבת למודל חמשת הפאזות .

ההתייחסות המקובלת לטעמים בספרות הרפואה הסינית המודרנית

היחס לטעמים ולאלמנטים הפך למקובע למדי בספרות המודרנית, ומהווה כיום את הדרך העיקרית בה דנים בטעמים ובשימוש הקליני בהם. התייחסות זו מבוססת על הרעיון כי השפעתם של הטעמים היא השפעה המווסתת וסותרת את תנועת האלמנט אליו הם שייכים. אפקט הויסות והניגוד בין כיוון הטעמים וכיוון האלמנטים אליהם הם שייכים, מודגם באמצעות הפעילות הרפואית של צמחים הנושאים את הטעמים הללו:

הטעם המר (KU): מאזן את אלמנט האש הנוטה לעלות כלפי מעלה: מטהר חום, מנקז חום ולחות חמה כלפי מטה, ומניע צ'י המורד כלפי מעלה לכיוון מטה. הטעם המר עלול ליצור נוקשות ברקמות. השפעתו הרפואית של הטעם המר מתבטאת במיוחד במספר איברים. לדוגמא: הראות (כמו הצמח Xing Ren–Semen Pruni Armeniacae ), המעיים (הצמח Da Huang–Radix et Rhizoma Rhei ) וכמובן הלב ( Mu Tong–Caulis Mutong).

הטעם החמוץ (SUAN): קרוב מאוד בהשפעתו לטעם העפיץ (SE). מאזן את אלמנט העץ הנוטה לנוע למעלה והחוצה.  מכווץ, מחדש נוזלים וYIN, עוצר הזעה ושלשול וכך עוזר לשמר את הYIN, בעל השפעה מיצבת על הצ'י ועל האספקטים הרוחניים, הHUN/SHEN.

הצמח Wu Wei Zi החמוץ (Fructus Schisandrae Chinesis) מייצג בצורה נאמנה את האפקט של הטעם החמוץ בשל יכולת הספיחה שלו במצבי הזעה, שלשול, שתן תכוף, שיעול ויכולתו לסייע לטיפול באינסומניה דרך השפעתו הסופחת והמייצבת על הHeart. רפואת הצמחים המערבית אימצה אף היא בשנים האחרונות צמח זה לחיקה, כצמח הפטופרוטקטיבי, המשולב בטיפול במצבים העלולים לגרום נזק לכבד כמו הפטיטיס, ולטיפול באלרגיות עוריות.

הטעם המתוק (GAN): מחזק, מזין, מווסת השפעה של טעמים אחרים, מפסיק כאב, מלחלח, נוגד התכווצויות, מווסת רגשות. ישנם מזונות וצמחים מתוקים המדגישים איכויות שונות של אלמנט האדמה.

דוגמה לאחד הצמחים המתוקים בעלי התכונות המחזקות הוא הצמח Huang Jing המתוק והניטראלי (Rhizoma Poligonati), צמח זה אשר איננו נימצא כיום בשימוש נרחב, שימש נזירים טאואיסטיים להשגת שלווה נפשית וחיסון הגוף כנגד רעלי Gu, וטפילים שונים אשר היו עלולים להפריע לנזירים בדרכם הרוחנית . הצמח מזין את Fei Qiׁ (צ'י הראות) על ידי לחלוח והPi Qi (צ'י הטחול), מחזק את הכליות, ותומך בJING על ידי יכולתו להזין ולספוח. משמש גם לטיפול ב Xiao Ke Bing-Wasting and Thirsting syndrome-סינדרום המקביל למחלת הסוכרת, אשר פוגעת בראש ובראשונה באלמנט האדמה.

הטעם החריף (XIN): מאזן את אלמנט המתכת הנוטה לנוע פנימה. מניע ומפזר, יוצר תנועה חזקה כלפי חוץ, פותח נקבוביות ומשמש לטיפול בפתוגנים חיצוניים. הטעם החריף יכול להניע ולפזר הצטברויות לחות וליחה. הטעם החריף והמניע מופיע בקטגוריות רבות של צמחים, עובדה המצביע על חשיבותו, ועל ההשפעות המגוונות שלו. בין קטגוריות הצמחים בהן מופיע הטעם החריף: צמחים חריפים חמימים או קרירים לשחרור חיצון, מחממי פנים, מסלקי חום, מסלקי רוח חום, מסלקי רוח קור , מסלקי רוח לחות, מתמירי ליחה ועוצרי שיעול, פותחי פתחים, מתמירי ליחה, מניעי צ'י, מניעי דם, מחממי פנים, מחזקי יאנג וצמחים לשימוש חיצוני.

צמח חריף קלאסי הוא ה Fu Zi-(Radix Lateralis Aconiti Carmichaeli Praeparata) צמח מרכזי ברפואת הצמחים הסיניים אשר כמעט איננו נמצא בשימוש במערב. לצמח זה תכונות מרפא ייחודיות הנובעות מאופיו החריף והחודר. הצמח מסוגל לטפל במצבי קור ולחות קשים, להציל מטופלים הנמצאים בסכנת חיים כתוצאה מהתמוטטות Yang (Wang Yang) ולמעשה להצית את אש החיים מחדש בMing Men, שער החיים.

הטעם המלוח (XIAN): נע כלפי מטה, מרכך התקשויות ונפיחויות, עלול לייבש את הדם. צמחים אופייניים –Bie Jia (שריון צב מים), Long Gu (מאובן) ,Kun Bu (אצת קומבו), צמחים אלו משמשים בעיקר לטיפול בגידולים או לעיגון הנפש.

שימוש שונה בחמשת הטעמים בעונות השונות על פי הPi Wei Lun

הכרך הראשון של הPi Wei Lun מציג את העקרונות לפיהם יש לבחור את צמחי המרפא בכל עונה ועונה. כל פסקה מציגה את האיבר הפעיל באותה עונה ושני טעמים הפועלים בצורה מנוגדת, האחד יהיה בעל פעילות מחזקת והשני בעל פעילות מרוקנת-מחלישה.

אביב: היחס בין חמוץ וחריף

"חמוץ מרוקן וחריף מחזק: דופק האביב: הכבד בבני האדם".

לטעמים החמוץ והחריף השפעה משמעותית בעונת האביב. התנועה טבעית של הצ'י באביב היא תנועת אלמנט העץ: למעלה והחוצה. הטעמים החמוץ והחריף משפיעים על אופי תנועה זו: החמוץ מווסת את תנועת העץ על ידי כיווץ, ואילו החריף מגביר תנועה זו ומניע את הצ'י מהמרכז החוצה. ברמה הקלינית ניתן להשתמש ברעיון זה על ידי התאמת מזונות חריפים או חמוצים בהתאם למצב המטופל כפי שיודגם להלן.

שימוש רפואי בטעם החמוץ: בקליניקה, מתאימים את הטעם החמוץ לאלה ש'הולכים רחוק מידי' ואשר האיכות העצית, המתרחבת, דומיננטית מידי בחייהם: מטופלים הסובלים מחוסר Yin של הכבד, עצבניים, הישגיים מידיי, כעסניים, כאלה שהפעילות והאספקטים היאנגיים בחייהם, גוברים על האספקטים הייניים. ברמה הפיזית, הטעם החמוץ ישמש למצבים בהם קיימת התבטאות חזקה מידי של איכות העץ: פריחות, עצבנות, גלי חום, עליית לחץ דם, דימומים פתאומיים.

צמחים ומזונות חמוצים או אסטריג'נטיים הזמינים באביב ובעלי אינדיקציות טיפוליות הקשורות בטעמם החמוץ: חומעה ורודה הינה צמח מקומי המשמש למאכל ולמרפא ,הצמח מגיע לשיא צמיחתו באביב. טעמו חמוץ ומריר. הצמח משמש למאכל בצורות מגוונות, וכצמח רפואי משמש לטיפול בבעיות כבד, דם, וגרויי עור. חומעה מסולסלת (Rumex crispus) הינה צמח דומה, הנחקר רבות במסגרת רפואת הצמחים האירופאית. הצמח מוגדר כאלטרטיבי, מנקה כבד, מחזק דם, ומותווה לבעיות פרקים ועור. כל האינדיקציות הטיפוליות של מיני החומעה שהוזכרו מקבילות למצבי עודף חום של הכבד וחוסר בYin ודם, מצבים המקבלים מענה דרך הטעם החמוץ של החומעה הנאספת באביב.

צמחים ומזונות חמוצים נוספים: לימון (ניקוי והרגעת הכבד), אומבושי (ניקוז מרה, כיווץ וספיחה, טיפול בחוסר תיאבון, ניקוי הדם), חמציץ, ילקוט הרועים (כיווץ וספיחה בעיקר בהקשר גניקולוגי), עלי אלה ארץ ישראלית (כיווץ  לטחורים ודלקות חניכיים), תפוחי עץ ירוקים חמוצים (לטיפול ביחסי ריאות-כבד ולשיעול חם), שעורה (הנעת צ'י הכבד וייבוש לחות), שיפון (הנעת צ'י הכבד חיזוק רקמות חיבור, טיפול במיגרנות כרוניות), פרחי כליל החורש (תמיכה בחולי צהבת), ירקות כבושים (הגברת תיאבון, שיפור העיכול, הנעת סטגנציה במערכת העיכול).

השימוש בטעם החריף באביב:

הטעם החריף על פי ה Pi Wei Lun משמש להעצמת התנועה הטבעית של הכבד. מזונות האביב החריפים יתאימו במיוחד לאלו הסובלים מהקושי לבטא את אנרגית העץ בתקופה זו, או מהצטברות של ליחה שהצטברה, כתוצאה מאכילת מזונות החורף העשירים. ייחודיות מזונות האביב היא בחריפותם, ואיכותם המייבשת. צמחי האביב החריפים מתאימים למצבים בהם הכבד ייני וליחתי מידי. לדוגמה, מצבים של עודף כולסטרול וטריגליצרידים בדם, ריריות גדושות, סינוסיטיס, כבדות נפשית דיכאון והשמנה. למזונות האביב החריפים יש את היכולת להניע בלי לגרום לחום אשר הכבד עלול להיפגע ממנו.

דוגמה קלאסית למזונות החריפים הללו: העלים של חרדל השדה, צמח חריף ממשפחת המצליבים הניתן לאיסוף באביב, ואשר ניתן לאכול את עליו הירוקים. הצמח משמש במסורת הערבית לטיפול במצבים אשר על פי הרפואה הסינית מערבים לחות וחסימה בתנועת ה Liver Qi: גודש בריריות בזמן האביב, הקלה על ראומטיזם (כנראה על רקע לחות), ניקוי הכבד וטיפול באבנים בכליות.

מזונות חריפים נוספים הזמינים באביב ומשפיעים על הכבד: צנון, צנונית, לפת, דייקון, כרוב (כולגוגים, מגרים הפרשת מרה, מטפלים בעודפי כולסטרול וטריגליצרידים, אבנים בכליות ובמרה, מנקים את הכבד, מטפלים בליחה בריריות דרכי הנשימה ודרכי המין, מערכת השתן, ומערכת המין הנשית והגברית), צמחים ממשפחת השפתניים דוגמת אזוב מצוי, כלמינתה, כתלה חריפה, צתרה, צתרנית, וקורנית (צמחים חריפים וארומאטיים המניעים ומנקים מליחה את דרכי הנשימה העליונות ומחזקים את תהליך העיכול), חזרת (ניקוי דרכי הנשימה העליונות, סינוסים ומעיים), בצל ירוק וכרישה (כליווי למאכלי בשר כבדים המעיקים על הכבד, להנעת דם, חסימות בשד בזמן הנקה, ולשחרור חיצון), לוף ארץ ישראלי (טחורים, תולעים, לקושי במתן שתן) ומינים נוספים בני משפחת המצליבים דוגמת טוריים מצויים וגרגיר הנחלים המשמשים לסילוק ליחה אך גם לחיזוק דם.

יש לציין כי במסורת עממיות שונות נהוג השילוב של חריף וחמוץ יחדיו בתזונה לעיתים עם הטעם המתוק כטעם מאזן: למשל החזרת החריפה העולה על שולחן הפסח מוגשת לרוב מגוררת עם לימון המקנה לה את הטעם החמוץ. לעיתים מוסיפים לחזרת מעט סלק המייצג את הטעם המתוק המאזן בין הניגודים ונותן את חלקו בניקוי וצינון הכבד.

קיץ: היחס בין מתוק ומלוח:

"מלוח מחזק ומתוק מרוקן:דופק הקיץ… הלב בבני האדם".

אי הזכרת הטעם המר בולטת בחסרונה!! הרי כולנו למדנו כי הטעם המר, הלב והקיץ קשורים זה בזה בקשר בל יינתק. מעניין לציין כי ברפואה הטיבטית, הטעם המתוק נחשב לטעם מקרר, וכי הטעם המלוח איננו שייך לאלמנט המים בלבד, אלא שייך לציר האש-מים.

גם במקרוביוטיקה הטעם המתוק והטעם המלוח ניצבים זה כנגד זה ביחסי  Yin/Yang. הטעם המלוח הינו המכווץ והמחמם- אפקט Yang, והטעם המתוק הינו המרפה והמרגיע- Yin. גם בקלאסיקה הנקראת Shen Nong Ben Cao Jing, ישנה התייחסות לטעמים המזכירה את הטעם המתוק כטעם מרפה ומרגיע. בנוסף נציין כי ברפואה הסינית,לא תמיד השתייך הלב לאלמנט האש, ובעבר הטעם המתוק שימש לטיפול בלב אשר התייחס לאלמנט האדמה.

מזונות הקיץ המתוקים מיועדים בדיוק לצורך הפיזור עליו מדבר Li Dong:

פרות וירקות קיץ ביניהם: תירס, אבטיח, דובדבן, משמש, פטל, פיטנגו,שיזף (המקבילה המקומית לDa Zao), פרי הצבר (סברס), פירות העוזרר האשחר והענבים. לרובם השפעה משתנת ומרגיעה על הלב. חלקם גם מזינים את דם הלב.

מנגד מציע הPi Wei Lun את הטעם המלוח לחיזוק הלב. במקרה זה קשה למצוא באוכלוסיית צמחי המזון והמרפא המקומיים צמחים מלוחים פרט אולי לצמח המלוח ולעוד מספר צמחים מדבריים אשר אינם מותווים דווקא לתמיכה או חיזוק של הלב. במקרוביוטיקה קיים מתכון רפואי מלוח מיוחד הנקרא רן שו (Ren Sho), תערובת מלוחה של ביצה ורוטב סויה, המשמשת כטיפול תזונתי למצבי אי ספיקת לב. כמו כל פורמולה טובה המתכון מכיל Yin וYang- הטעם המלוח של רוטב הסויה מעניק את האפקט המכווץ ומעלה הטונוס, משולב עם הביצה המספקת את הטעם המתוק, כאשר הדומיננטיות היא לטובת הטעם המלוח.

המזון הקיצי הקלאסי המזין ותומך אך גם מרגיע את הלב היא חיטה מלאה, המכילה את שני הטעמים, המתוק והמלוח, ומומלצת לשימוש בקיץ בצורת אטריות או חיטה שבורה בצורת קוסקוס, בורגול או פריקה, חיטה גרוסה ומעושנת אשר ריחה המעושן הוא המשפיע על הלב על פי הרפואה הסינית.

סוף הקיץ-היחס בין מר ומתוק:

"מתוק מחזק ומר מרוקן: דופק הקיץ הארוך:..ה SPLEEN/STOMACH בבני האדם".

דווקא בסוף הקיץ אנו פוגשים את הטעם המר אל מול הטעם המתוק. ואולי אין בכך כל פליאה. הקיץ מתבטא בחום, ואילו סוף הקיץ מתאפיין בלחות וחום. הטעם המר מרוקן ומטפל בו זמנית בלחות ובחום, בעוד הטעם המתוק מדגיש את הPI (טחול-לבלב) ונוטה להגביר מצבי לחות.

הדואליות של מר ומתוק מתבטאת בצורה מושלמת בירק המבשיל בסוף הקיץ ומכיל בו זמנית את שני הטעמים הללו: הדלעת. החלק הפנימי של הדלעת כתום ומתוק, אך הקליפה ולעיתים גם הזרעים הינם מרירים. קליפת הדלעת והזרעים מכילים גליקוזידים טריטרפנואידים מרירים מסוג Cucurbitacines. חומרים מרירים אלו מסייעים לאדם להתגונן כנגד טפילי מעיים, באותה צורה בה הצמח משתמש בחומרים אלו כדי להתגונן ממזיקים העלולים לפגוע בפרי ובזרע.

גם הדוחן שהינו דגן מרכזי לטיפול בסוכרת מייצג נאמנה את אלמנט האדמה בצורתו העגולה, צבעו הצהוב, טעמו המתוק-מריר ואיכותו המייבשת. מטפלים האמונים על טיפול בחולי סוכרת, מכירים את הפנים הכפולות של מחלה זו ואת הצורך להשתמש בצמחי מרפא ומזונות דוגמת זרעי חילבה, עלי זית , ואף הלהיט החדש ג'ימנמה כולם בעלי טעם מר להפחתת רמת הסוכר בדם, כאשר הרכיבים מתוקים נרשמים כדי לתמוך ולחזק את המטופל.

מזונות מרים הזמינים במיוחד בסוף הקיץ ומשפיעים על הלבלב הקיבה ולרוב גם מסייעים להפחתת על רמת הסוכר או השומנים בדם: זיתים, צלפים, חסת המצפן/חסה רגילה, אבטיח הפקועה, געדה מצויה, תורמוס, בלוטי אלון, שיבה ומלפפון מר. חלק מפירות הקיץ שהוזכרו זה מכבר זמינים גם בסוף הקיץ ואיכותם המתוקה אף משתבחת, נדגיש ביניהם במיוחד את התאנה, העוזרר, והאשחר.

סתיו-היחס בין חריף לחמוץ:

"חמוץ מחזק וחריף מרוקן: דופק הסתיו:… הראות בבני האדם."

משפט זה פשוט וקל להבנה, הסתיו הוא העונה ההפוכה לאביב. באביב כיוון התנועה הטבעי של הצ'י הוא החוצה, הטעם החריף מגביר את התנועה הטבעית הזו, בעוד הטעם החמוץ מווסת אותה. בסתיו התנועה הטבעית היא כלפי פנים, במצב זה לחמוץ או לעפיץ המכווצים, תהיה השפעה מחזקת על הראות, על תנועת הצ'י פנימה, ועל סגירת הנקבוביות. נשתמש בטעם זה כטעם מרכזי בעונה המעודד את התנועה הטבעית כלפי פנים. לטעם החריף תהיה השפעה הפוכה המתנגדת לתנועה הטבעית פנימה, השפעה בה נשתמש כאשר פתוגן ייכלא בגוף ונצטרך לסלקו על ידי הזעה.

צמחים חמוצים או עפיצים הזמינים לשימוש בסתיו:

אם נבדוק את צמחי המאכל והמרפא הזמינים בסתיו בארצנו נמצא רבים מהם שהינם חמוצים או עפיצים. לרובם תהיה השפעה סופחת ומשמרת Yin על הראות, המעי הגס או העור. בין הצמחים הללו נמנה את רגלת הגינה החמצמצה והמלחלחת, הסומאק המכווץ, רימון המסייע לסילוק עודפי חום כלואים מהקיץ, ולספיחה וכיווץ של העור והמעיים, הפטל הקדוש החמצמץ, פירות ינבוט השדה הניתנים למאכל , קליפות אגוזים ועפצים ופירות של אלה ארץ ישראלית.

צמחים חריפים בסתיו:

בין צמחי הסתיו החריפים נימצא את בני משפחת השפתניים אותם פגשנו באביב. בעונה זו הם יישאו את המראה המתכתי שלהם: עליהם יהיו קטנים ומכווצים, יבשים יותר וכמובן חריפים יותר. נזכיר ביניהם את האזוב המצוי, קורנית מקורקפת, צתרה, צתרנית והכלמינתה-כולם מתאימים לטיפול בהצטננות ובליחה בדרכי הנשימה העליונות. צמח נוסף בעל איכות חריפה הזמין בסתיו הוא הצלף הקוצני הזמין גם בסוף הקיץ. בסוף הקיץ מרירותו מכשירה אותו לטיפול בחולי סכרת, בעוד שבעונת הסתיו החריפות שלו יכולה להסביר את השימוש העממי אשר נעשה בו לטיפול בראומטיזם השכיח בסתיו.

חורף- היחס בין מלוח למר:

"מלוח מרוקן ומר מחזק: דופק החורף:…הכליות בבני האדם…".

הטעם המלוח אשר שימש לחיזוק בתקופת הקיץ, משמש על פי גישת ה  Pi Wei Lun  ליצירת אפקט מרוקן בחורף. הטעם המר אשר כולנו מכירים כטעם בעל איכות מרוקנת, משמש בחורף לחיזוק הכליות! האם ייתכן כי הכיוון של הטעם המר המכוון את הצ'י כלפי מטה, גורם להזנת הכליות המצויות במחמם התחתון? ומה באשר לטעם המלוח?

ברפואה העממית של רבות מאומות אסיה ביניהם יוצאי חבר העמים, מונגולים והודים מוכר חומר שחור בעל טעם מר הנקרא מומיו (Mumio), מדובר בחומר ביטומני, חלקו מינראלי וחלקו אורגני בעל טעם מר מובהק. החומר הנ"ל משמש ברחבי אסיה זה מאות ואלפי שנים לטיפול בטווח רחב של בעיות רפואיות, כאשר האינדיקציות העיקריות לשימוש בו הן טיפול חיצוני ופנימי בשברים, רככת עצמות, בעיות פוריות וסוכרת. באשר לסוכרת אנו פוגשים שנית בטעם המר המוכר לנו מסוף הקיץ, אך האינדיקציות הטיפוליות הנוספות נוגעות כולן לטיפול במערכת הכליות כפי שהיא מוכרת ברפואה הסינית. גם החילבה, אותה קטנית בעלת טעם מר, משמשת לחיזוק כליות בזכות עושר המינרלים המצוי בה, ותכולת הספונינים הסטרואידלים, המדמים את הורמוני יותרת הכליה.

את הטעם המלוח והמרוקן בתקופת החורף ניתן לפגוש בדמות אצות ים מרככות ההתקשויות וסותרות הרעלים והסרפד המשגשג בחורף. הסרפד הינו מריר, תפל ומלוח ומשמש אף הוא לניקוי הדם ולהגברת מתן השתן. ברפואה ההודית עושים שימוש במי מלח אותם שותים כדי לעודד שלשול וריקון פלג הגוף התחתון הנשלט על ידי צ'י הכליות.

סיכום:

הרפואה הסינית מציעה לנו מגוון של דרכים להבין ולתאר השפעה של צמחים ומזונות, באמצעות איכויות שונות המתבטאות בטעם ובטמפרטורה של המזון. המטפלים בהיסטוריה של הרפואה הסינית, חקרו במשך אלפי שנים את ההשפעה הספציפית של כל צמח ומזון אשר היו זמינים עבורם ועבור מטופליהם. חלק גדול ממרכיבים אלו מקורו איננו בסין כלל, אלא במדינות ויבשות אחרות דוגמת הודו, יפאן, המזרח התיכון ואפריקה.

צד השני של התמונה האבסורדית במקצת נמצאים אנו, המטפלים הישראליים ברפואה סינית, מוקפים במגוון עצום של מזונות מקומיים וצמחי מרפא אשר למרבה הכאב כמעט ואינם מוכרים לרוב המטפלים. כל הידע באשר לדרך השימוש ברכיבים המקומיים הקיים כיום, הינו חלקי ביותר ואיננו משתווה לעדינות ולתחכום של הידע הסיני ביחס לצמחי מרפא ומזונות "סיניים".

הידע הקיים כיום מתבסס על פולקלור הנמסר בעל פה, כתבים של רופאים אשר פעלו באזור המזרח התיכון דוגמת איבן סינא, הרמב"ם ואסף הרופא, וידע מבוסס מחקר מדעי על צמחים אירופאיים הקרובים בוטנית לצמחים המקומיים, אך אינם זהים להם. נוסף על כך רפואת הצמחים העממית המקומית, ורפואת הצמחים המודרנית המערבית, מבוססות פחות על הפורמולציה המתוחכמת, ויותר על מתן הצמח הבודד.

מאמר זה ניסה לפתוח פתח לניסיון המתבקש ליצירת קשר בין מודל המחשבה הסיני המתוחכם כפי שהוא מתבטא במקרה זה בקלאסיקה הPi Wei Lun, לבין מגוון המזונות וצמחי המרפא המקומיים הזמינים באזוריו בעונות השונות. מטפלים ברפואה סינית המתמקדים בצמחי המרפא בלבד, יימשכו אולי בכתפיהם ויאמרו כי הם מעדיפים לדבוק בצמחים הסיניים אשר הוכיחו עצמם ומתאימים בצורה טובה למודלים הטיפוליים השונים. עבור המטפלים ברצינות בתזונה סינית הפריבילגיה הזו איננה קיימת. הטיפול בתזונה הינו טיפול דרך אלמנט האדמה, ומבטא קשר לאדמה על שינויי העונות וההבדלים הגיאוגרפיים הקשורים במקום המגורים של כל מטופל. הטיפול התזונתי משווע לעושר וגיוון אשר אינם מקבלים מענה בירקות החיוורים המופיעים על מדפי רשתות השיווק. המטופלים מחכים ושואלים על השפעות אפשריות  של מזונות מקומיים וצמחי בר אשר נותנים להם תחושה של רעננות ושייכות לארץ הזו.

המטפלים בתזונה סינית זקוקים אף הם למיני מזון עונתיים, בעלי איכויות ריפוי פוטנטיות, אותן ניתן להעריך באמצעות הכלים שמציעה הרפואה הסינית ומבוססים על טעם ועל איכות. במשך שנות קיומה המעטות יחסית של הרפואה הסינית בארץ, הצליחה רוב קהילת המטפלים להימנע מהצורך להסביר ולבוא במגע עם צמחי ארץ ישראל. נראה כי מגיעים זמנים חדשים בהם מרכיבים כמו החומעה, הצלף, המרור והמלוכיה יהפכו לחלק מהטיפול בתזונה סינית המיושמת בישראל. משם ממשיכה הדרך המפותלת אל מציאת מקומם של צמחים ומרכיבים אלו ברפואת הצמחים המקומית המודרנית.

המאמר פורסם לראשונה בכתב העת המקצועי "חותם סין" גיליון 7 מאי 2009.

לעיון נוסף

מאמרים באתר TEF

מושגים ורעיונות ברפואה המסורתית

אייל שפרינגר, מייסד האתר, מטפל, מרצה וחוקר גישות טיפול מסורתיות. בעל תואר שני במחקר של רפואות מזרח אסיה. יוצר ומלמד את קורס התזונה למטפלים על פי שיטת TEF ואת קורס  "שירת הדם"-קורס ללימוד ניתוח בדיקות דם בגישה משולבת. ממחברי הספר בישולחיים – תזונה למטופלי סרטן.

האם המתכון עניין אתכם? רוצים להמשיך ללמוד איתי? מוזמנים להשאיר פרטים כאן

מוזמנים להצטרף אלי בעמוד האינסטגרם ובקבוצת תזונה ורפואה מסורתית בפייסבוק

מקורות

1. Flaws B. (2004),Li Dong Yuan’s Treatise On The Spleen & Stomach A Translation of The Pi Wei Lun. Blue Poppy Press.
2. Ross J.(2003), Combining Western Herbs & Chinese Medicine. Greenfields Press.
3. Pichford P. (1993), Healing With Whole Foods. North Atlantic Books.
4. Maciocia G. (1989), The Foundations of Chinese Medicine. Churchill Livingstone.
5. Bensky D, Gamble A. (1993), Materia Medica-Revised Edition. Eastland Press.
6. Borowski O. (2004), Eat Drink And Be Merry-The Mediterranean Diet, Near Eastern Archaeology. The American Schools of Oriental Research.

7. ד"ר פארן מ, טשרני א(1997), צמחי מרפא ברפואה המודרנית-כרך א'. הוצאת אקדמון.
8. לב א,עמר ז,(2002) סממני המרפא המסורתיים בארץ-ישראל. הוצאת יריד הספרים.
9. ברנוביץ' ע, O.M.D(2000),אוניות שלמה בים סין. הוצאה עצמית.
10. ראן ג.מ. N.D.,(AHG)RH,מורסיאנו י. N.D.,(AHG)RH(2003)-רפואת צמחים אינטגרטיבית-תיאוריה ופרקטיקה.הוצאת ראן צמחים.
11. קריספיל נ.(1987),ילקוט הצמחים. הוצאת יערה.
12. אלעזר א.(1997),פרקים במקרוביוטיקה,הוצאה עצמית.
13. אינדקס הצמחים באתר "ראן צמחים": http://www.ranherbs.com/index.asp

14. Excerpts from Zhang Xichun’s Materia Medica, In Chinese at Heart But Western Where Appropriate: Essays Investigating An Integrated Form of Medicine (Yixue Zhong Zhong Can Xi Lu, 1933) Introduced and translated By heiner Fruehauf :classicalchinesemedicine.org
15.  Gu Syndrome: http://www.classicalpearls.org/downloads/GuHFinterview.pdf

מומלצי החודש

ג'ינג: האוצר שאנו כלל לא מכירים – סרטון

ממרח חילבה… אבל בהדרגה

סלט חצילים בנוסח סצ'ואן