קציצות ירק וטופו של ג'ורג'יקי הליצן
ג'ורג'יקי הליצן הצרפתי
חברי היקר נוהג בעקביות שנה אחר שנה לצאת למסע חקר
בעקבותיה של שפה עתיקה שנשתכחה מן הלב
בינו לבין עצמו הוא מכנה אותה שפת הליצנים
כמעט כל שפה מוכרת מאפשרת מעצם טיבעה הזכרות בשפת הליצנים העתיקה
שהרי כך הוא ממשיך ושח לי חברי
כל שפה מחביאה בתוכה ידע עתיק שנשכח
ולפעמים הושכח מתוך הפחד הוא הושכח
ישנו מיכשול קבוע הניצב אל מול המבקש לגלותה
שהרי כל דבר עמוק שואף להסתתר מאחורי מסכה
מאחורי מסך
כדי להציל עצמו לשמור עצמו
מפני מה מתמיד הליצן לשאול הוא שומר עצמו
מסרב להתגלות כל כולו
יש ללכת בעקבות המשפטים הסתומים
המסרבים להתפרש להפתח
ומחביאים מאחוריהם כסוד שאלה
והסתום מעצם טיבעו לא יכול להפוך מיד לבהיר לגמרי
ואפשר להתירו מכלל סתימותו רק באופן חלקי
ויש לשוב אל הסתום בנחישות ובהתמדה
הוא נוצר סוד גדול
השומר על עצמו בנחישות ובהתמדה
כי מה?
ועל זה אמרו העיברים הקדמונים
ושוב יום אחד לפני מותך
לומר למד את הפרידה כתנועה שלמה ובלתי מפוצלת בתוך הקיום
סודם של הליצנים המגלים שוב ושוב את שפתם העתיקה
כשאני שואל את חברי מי הוא הליצן האמיתי
הוא שמח להשיב לי כי אלה אינם בהכרח אותם הלוקחים על עצמם את התפקיד להצחיק
אוהב הוא להעניק למילה ליצן
כמו לכל המילים בהם הוא עושה שימוש
כוונת לב חדשה
באופן הזה הוא מוזג את מילותיו מתוך כד המיים החיים
ומרחיק עצמו מן הצרופים הכבולים שהולכים והופכים חלולים
וכבר אבדה להן חיוניותן
אם חושב אתה כי תפסת מי הוא הליצן הוא ממשיך ומסביר לי
פירושו שלא תפסת
הליצן הגדולה באהבותיו היא להיוותר בלתי מוגדר
לא רק כלפי חוץ אלא גם בעבור עצמו
לפני כמה שבועות נישאתי
היתה חתונה חברתית
כל אחד מהמוזמנים שאל עצמו מהו שראוי לעשותו כדי לשמח את בני הזוג
ביום ההולדת של השניים הנהפך באחת לשלוש
חברי הכין לכבודי ולכבוד בת זוגתי
את קציצות ג'ורג'יקי הליצן הצרפתי
שהן כשלעצמן קציצות ליצניות
קשה לאפיין באופן מובהק את טעמם
וכשאתה אוכל אותן מן הראוי שתהיה שקט בתודעתך
שם ליבך אל טעמם החמקמק
בלא למהר להגדירן דרכן של הקאטגוריות המוכרות לך
הרי טבען הליצני של הקציצות לרחוק מהחד משמעי המזוהה והמוכר
הן חסרי זהות ויחד עם זאת כעבור זמן של התנסות בהיות בחברתן
מתוך הקשבה לטעם החמקמק שלהן
מבקשות אותך שתחווה אותן לטעימות
כל זה מצביע על כך שעליך להפרד מהטעמים המוכרים לך
ולנוע אל הרחבות הבלתי מוכרת
כך לאורך זמן תוכל להכין לעצמך וריאציות מגוונות מקציצות גורגיקי
למזוג אותן מתוך כד המיים החיים
כטיבעה של שפת הליצנים היודעת להתגבר על המילים בעזרת המילים
כטיבעה של שפת הליצנים.
מהי?
רכיבים ל-20 עד 24 קציצות:
2 בצלים בינוניים
לחלוט כרובית בגודל של שני תפוחי אדמה בינוניים
חבילת טופו 300 גרם
צרור עלים ירוקים פטרוזיל או כוסבר בלשון ג׳ורג׳יקי
7 כפות קמח חומוס
2 פרוסות גדולות של לחם רטוב
רבע כפית מלח אלא אם כן אתה זקוק ליותר
רבע כפית פלפל שחור
חצי כפית סודה לשתיה
אופן ההכנה:
לבלנדר
לעצב הקציצות
תנור 180 מעלות
עשר דקות כל צד
ואז לאכול בנחת כשהתודעה ריקה בלא אמוציות
כמנהגם של הליצנים והליצן ג׳ורג׳יקי
במבט הרפואה המסורתית
“שם ליבך אל טעמם החמקמק
בלא למהר להגדירן דרכן של הקאטגוריות המוכרות לך
הרי טבען הליצני של הקציצות לרחוק מהחד משמעי המזוהה והמוכר”
ג'ורג'יקי הליצן, מורה וחבר יקר, מציג דרך מתכון הקציצות והמלל הנילווה אליו את המקום אליו יכולות לכוון הרפואות המסורתיות אם רק נרשה להן. שלל המושגים כגון יין ויאנג, איכויות הטעמים, חמשת האלמנטים וכיוצא באלה מהווים קליפה, ספינת צפה, אצבע המצביעה אל לב הדברים, כאשר המצביע כבר עבר מן העולם אך טעם החוויה והכיוון עודם מהדהדים בין דפי הספרים המיוחסים מהות למזון לצמח או למחלה.
בבסיס הרפואה המסורתית עומדת החוויה האישית, המגע הבלתי אמצעי של האדם עם המציאות. היכולת לחוות ברגישות ובשאלה את תנועת הגוף הנפש והיכולת לצרוף איתם מזון, מגע, צמח או כל מה שמביא איתו הטבה והקלה הינן תכונות אנושיות הנובטות היכן שמכירים באפשרות לקיומן. במובן זה הידע של הרפואות המסורתיות איננו מהווה מערכת חוקים נוספת שיש לסגל ולצרף לשלל החוקים וה'אמיתות' שאנו מכירים מספסל הלימודים, אלא מערכת מתווה, המזמינה לחוויה אישית, אשר מושגים כגון חם לח קר ויבש אינם מהווים סוף פסקני של דיון אלא נקודת התחלה בה מרחף סימן שאלה גדול מעל מה שלכאורה מוכר ולמעשה הננו חדש ובתולי.
ובאשר לקציצות עצמן: איזה מאכל יתאים יותר מקציצות לתיאור המתח בין הסדור לפרוע, בין המוגדר לעמום, ובין הגלוי לנסתר? הרי הקציצות עצמן מתחילות ברשימה של מרכיבים, כל אחד בודד, ייחודי, עומד בפני עצמו, ואז במחי מעבד מזון הופכות לכאוס, לבליל של טעמים ושברי מרקם, החוזרים ומתאחדים לדבר מה הניראה לעין כקציצה סדורה, אפויה בעלת גבולות ברורים שזה עתה יצאה מהתנור, ואשר תהפוך שוב לכאוס במערכת העיכול.
גם בחתונה עצמה (ומזל טוב לגו'גי'קי היקר) ניראה לרקע קט כי שני אנשים ניפרדים (אם יש בכלל דבר כזה), הופכים לאחד בטקס סדור, מובנה וקצוב בזמן (ניקרא לו תהליך האפיה), רק כדי להתנסות בחיי הזוגיות הארוכים בהם יש הזדמנויות אינספור לחזות בכאוס, ביצרים הגועשים וגם בעצב אשר כל אחד נושא לעצמו והם נושאים ביחד.
ואם נתבונן במרכיבים בעיניים המצביעות של הרפואה המסורתית ניראה שגם כאן במתכוון או שלא במתכוון יש תנועה מהפיזור של הקיץ וסוף הקיץ המתבטא בעיסות שעברו הסדרה (טופו ולחם רטוב) אל מרכיבי הסתיו והמתכת המייצגים סדר (כרובית ובצל), ומשם אל התמצית של החורף (הפלפל והסודה). כך גם המילים בסופו של דבר נועדו למען מטרה אם ליצור מבנה ומשמעות, או לייצר חומה בצורה כנגד משמעות. גם עיסת הקציצה נועדה ללבוש צורה ברורה בטרם תיאכל. והליצן עצמו המשחק וצוחק על מבנה החברה, האם היה יכול להיות לו קיום מחוץ לתנור הקציצות המחניק של החברה האנושית? האם למילים הייתה משמעות ללא הקורא או השומע? האם לקציצה יש קיום ללא הסועד? ואולי הצעד הנוסף המחכה לו לליצן הוא הצעד הממתין למתקדמים ביותר, להוריד את האיפור והפונפון ולצעוד למרחב בו אין אדם, אין מילים, ואין עין מעריכה או שופטת. ליצן כזה כבר איננו ליצן, הוא כבר איננו שייך לחפיסת הקלפים.
סעדנו את ליבנו בזהירות בקציצות ג'ורג'יקי ונזכרנו בשיעור המציע איטיות ותשומת לב בטרם ניבלע את מזוננו בחיפזון מלומד.
לקריאה נוספת:
