שבע דרגות האכילה במאקרוביוטיקה
או כיצד אנו בוחרים את מזוננו, על פי המאקרוביוטיקה
מאת אייל שפרינגר
ג'ורג' אוהסאווה, מאבות המאקרוביוטיקה המודרנית נהג לאפיין תופעות שונות בעולם על פי חוק שבעת השלבים של התפתחות. מאמר זה מציג את מודל שבע דרגות האכילה העוסק בדרכים האפשריות בהן אדם בוחר את מזונו.
הדרך בה אנו אוכלים הינה משל לדרך בה אנו באים במגע עם החיים. תהליך העיכול הינו מקביל לדרך בה גירויים חיצוניים נקלטים על ידינו ומשפיעים עלינו. ישנן דרכים רבות ומגוונות לפיהן אנשים בוחרים את מזונותיהם ואוכלים אותם, כאשר לכל דרך יש את היתרונות והחסרונות האופייניים לה.
1.אכילה מכאנית
אכילה ללא רצון אמיתי או תשוקה למזון מסוים. במקור זהו אופן ההזנה של עובר ברחם אימו, אשר איננו בוחר את מזונו, אלא סופג מרחם אמו את המזונות הנחוצים לו. אנשים בוגרים האוכלים כך, בוחרים את מזונם באופן מקרי ולא מודע. למשל: מצבים בהם אדם חוזר הביתה וחוטף את הדבר הראשון בו הוא נתקל במקרר. דוגמה נוספת היא אכילה בזמנים קבועים למרות שלא חשים בתחושת רעב. גם אכילה תוך כדי קריאה או צפייה בטלוויזיה, הן דוגמאות לאכילה מכאנית בה איננו שמים לב למה שאנו אוכלים, והאם אנו זקוקים בכלל למזון זה.
2.אכילה המונחית על ידי החושים
לאחר הלידה חושינו מתחילים להתפתח ונוצרת העדפה לטעמים ריחות מרקמים וצבעים מסוימים. יכולת זו של השימוש בחושים הינה חיונית. בעבר כאשר אנשים אכלו מזון טבעי ופשוט יותר, הייתה התאמה בין המשיכה למזון מסוים ותועלת בריאותית שהייתה טמונה בו. בטבע, טעם ריח צבע ומרקם מרמזים על המרכיבים החיוניים הקיימים במזון, כך שצריכה של מזון מלוח אמורה לספק מינרלים לגוף, מזון מתוק מספק אנרגיה, וכן הלאה.
כיום משיכתנו הטבעית לאותם צבעים, מרקמים, ריחות וטעמים, מנוצלת לרעה על ידי תעשיות המזון, המייצרות מזון אשר מושך את החושים אך אינו מספק לגוף את צרכיו, ולעיתים אף מכיל חומרים מזיקים הפוגעים בגוף.
3.אכילה רגשית-חברתית
אכילה המשמשת לפורקן של רגשות כגון מתח, עצב, התרגשות או דיכאון. גם אכילה בסיטואציות חברתיות מתאימה להגדרה זו. למשל, אכילה באירוע משפחתי בו אוכלים מה שהמארחת מגישה כי לא נעים לסרב, או אכילה רומנטית לאור נרות. לעיתים אכילת המזון מבטאת תשוקה למעורבות חברתית ורצון לחוות עוד ועוד מתחושת ה"ביחד". הקושי המשמעותי בצורות אכילה אלו, היא שאנו אוכלים בלי לשים לב לאיכות המזון עצמו, ומאפשרים לאירועים החיצוניים לבחור עבורינו את מזוננו.
4. אכילה אינטלקטואלית
אכילה המאפיינת אנשים שדווקא רוצים להיות בסדר. בוחרים במאכל זה או אחר בשל המלצות של מחקרים, ספרות ודמויות המהוות סמכות רפואית. הנקודה הבעייתית בסוג זה של אכילה, היא שעקרונותיה מבוססים על אמיתות ומדדים נוקשים, והיא איננה מתאימה לצרכים הפיזיים והרגשיים של כל אדם, המשתנים למעשה מיום ליום ומשעה לשעה.
5.אכילה מתוך אידאולוגיה חברתית-סביבתית
הייתה נפוצה בעבר בחברות סוציליסטיות, וכיום נפוצה בקרב קבוצות כמו שומרי איכות הסביבה או טבעונים אידאולוגיים. קשורה ברעיון כי לבחירה שלנו במזונות שונים, השלכות רחבות יותר פרט להשפעה על מצבנו הבריאותי. על פי שיטות אלו, עלינו לבחור מזונות אשר צריכתם לא תפגע במערך הכלכלי, החברתי או האקולוגי סביבנו ולא תפר ערכים המבוססים על אתיקה.
גישות אלה מעניינות משום שהן הופכות את אקט האכילה למעשה המתחשב גם בסביבה, ולא מתייחס רק לטובתנו האישית. זוהי גם חולשתן של גישות אלו, אשר יכולות למנוע מאדם מזונות להם הוא זקוק בשם תפיסה אידיאולוגית.
6.אכילה אידאולוגית-דתית
מופיעה במספר דתות כמו היהדות, האיסלאם, זרמים מסוימים בבודהיזם, ג'ייניזם דת ההינדו ועוד. מדובר במערכות של היתרים ואיסורים, אשר נקבעו לפני מאות ואלפי שנים, ומטרתם לעודד התקדמות רוחנית של המאמינים ולעיתים לבדל את המאמינים מקבוצות מלאום או גישה דתית שונה.
חשוב להדגיש כי התקופה, האזור, הצרכים ואפשרויות התזונה הזמינות בתקופות בהן הוגדרו חוקים אלו, היו שונים לעיתים מאלו בהם אנו מתקיימים כיום. בקרב רבים מהמאמינים, בולט הניגוד הקיצוני בין שמירה קפדנית על איסורי הדת הנוגעים למזון, לבין חוסר תשומת לב משווע לאיכות המזון והשפעתו על החוסן הנפשי של המאמין.
דוגמאות: במנזרי זן מסוימים נמנעים מבשר בהתאם לעקרונות הבודהיזם, אך תזונת האורז המלא והירקות הוחלפה באורז לבן, במזונות המכילים סוכר ובמזון מעובד. כך נשמרים עקרונות הבודהיזם אך המטרה של התקדמות רוחנית נפגעת.
גם ביהדות ישנם מגזרים, המקפידים לשמור את חוקי הכשרות, אך בשל חוסר תשומת לב וקושי כלכלי, מבססים את תזונתם על חומרי גלם ומזונות באיכות ירודה דוגמת קמח לבן, סוכר, מרגרינה, שמן מזוקק, ירק מרוסס בכבדות ושאר מוצרים מזוקקים אשר אינם מספקים את הדלק הראוי לעבודה הרוחנית.
7. אכילה חופשית
אכילה חופשית הינה השאיפה האמיתית של המאקרוביוטיקה. אין כאן הכוונה לאכול מכל הבא ליד, אלא להרגיש חופשיים לעשות שינויים והתאמות של מזוננו בהתאם לצרכים משתנים, ולמצוא את האיזון בין השיקולים והכוחות השונים הפועלים בדרכינו לבחירה במזון. הנקודה הבעייתית בכל אופני האכילה שתוארו לעייל, טמונה בכך שאין באופני האכילה הללו כשלעצמם חופש אמיתי. בכולם אנו כבולים לדבר מה: הרגל, תשוקה, מוסכמה חברתית, רעיון מדעי או אידיאולוגי.
באכילה חופשית אמיתית ובוגרת, אנו מנסים להרחיב את נקודת המבט שלנו הכוללת את מצבנו הבריאותי, מטרותינו בחיים, האקלים והאזור בו אנו גרים, וזאת בלי להתעלם מהמשיכה הטבעית שלנו למזונות מסוימים, והרקע החינוכי והאידיאולוגי שלנו. תזונה שכזו מהווה בחירה מחודשת מארוחה לארוחה, בדרך חיים של התבוננות וחיפוש אחר הדברים אשר מיטיבים איתנו באמת.
יישום שבע דרגות האכילה בחיי היום-יום
ברפואה הסינית, ממנה צמחה המאקרוביוטיקה, מלמדים כי הלשון, הרקמה הראשונה הבאה במגע עם מזון, הינה הרחבה של הלב. מכאן אנו למדים כי בחירותנו במזון חייבות להיות קשורות ללב, כלומר לצד הנפשי והמנטלי שלנו.
שלב ראשון: להתבונן מה קורה כרגע
בשלב ראשון כדאי לשים לב לאופן בו אנו צורכים את המזון לאורך היום ולנסות לזהות בכל הזדמנות מהו המניע שלנו מתוך שבע דרגות האכילה לצריכת המזון. קרוב לוודאי שאנו מושפעים ממגוון גורמים ובוחרים במזון ממגוון סיבות: רגשיות, אתיות, חושיות, או מכאניות.
השלב שני הסודי: להתעכב מעט
לאחר שהתרגלנו להתבונן באופן בו אנו רגילים לבחור במזון, זה הזמן לעבור לשלב השני. הכי חשוב בשלב הזה הוא להתעכב מעט: להתעכב לפני שרוכשים מזון חדש לבית, לפני שבוחרים במסעדה, לפני שמזמינים מנה מהתפריט, או לפני שמוציאים מזון מהמקרר לאכילה מיידית או לבישול. התעכבות קשובה היא סוד אמיתי להצלחה בכל מיני בחירות ובמיוחד בתחום האכילה.
שלב שלישי ואחרון: לארח את כל הקולות ללא חשש
מוקדם יותר קשרנו בין האכילה המודעת והלב. ברפואה הסינית האכילה קשורה גם לאיכות האדמה המשתקפת בטחול ובקיבה וקשורה ביכולת הכלה. הכוונה בהכלה איננה רק הכלה פיזית של המזון אלא גם היכולת להכיל בלבול, ריבוי רעיונות וקולות, וקבלה של הריבוי הזה כשפע, כדבר מה מבורך.
לפיכך, בשלב השלישי (שיכול להימשך שניות ספורות) יש לתת לכמה שיותר קולות להציף את הראש, בלי להילחץ! לתת לכל השיקולים להציף אותנו: אני רגיל למזון הזה (מכאני), זה טעים/לא טעים לי (חושי), זה המזון שיקל עלי נפשית, או יקל עלי להשתלב חברתית (אכילה רגשית-חברתית), זה מזון שאמור להיות בריא/לא בריא (אינטלקטואלי), המזון הזה מתאים/לא מתאים לתפיסת העולם שלי (אידאולוגיות).
אחרי שנתנו לכל הקולות הללו לעלות בנו (איכות מכילה של האדמה), מגיע הזמן לדעת מה צריך לעשות עכשיו, תנו ללב לשמוע את הקולות הללו ולקבל החלטה. קרוב לוודאי שלא תהיה כאן החלטה מושלמת כי חלק מהקולות קרוב לוודאי מנוגדים, אבל היי, לפחות נתתם לכולם להישמע.
עכשיו אתם-הלב, הקיסרים של החיים שלכם מקבלים החלטה, מקבלים ידיעה, מאשרים לעצמכם מזון מסויים שמכיל בתוכו עקבות קטנים של כל הקולות הללו. אל תכעסו על עצמכם עכשיו, תנו לעצמכם אישור להחלטה (הלב נותן אישור ואושר) כי בחרתם כמו גדולים, כמו בוגרים, כאשר אפשרתם לעצמכם לארח את כל הקולות סביב השולחן.
הרפואות המסורתיות מקדישות תשומת לב עצומה למזון ולתהליך האכילה. האכילה היא פעולה קריטית החיונית להישרדות ולהתפתחות. האכילה גם מגלמת בתוכה אתגרים הקשורים למפגש של האדם עם העולם החיצוני והיכולת לבנות את העצמי דרך המפגש ולהפחית את הסיכון לפגיעה עצמית.
מודל שבע דרגות האכילה ואופן השימוש בו המוצג בסוף המאמר מציעים דרך להשתמש בבחירת המזון באופן התומך באיכות האדמה המכילה ואש התודעה הבהירה הנחוצות כך כך לתנועה חופשית בריאה ובוטחת בנתיבי החיים.
לעיון נוסף
לקבל את השפע: על הקיבה והמעי הגס ברפואה המסורתית
המחבר: אייל שפרינגר, מייסד האתר, מטפל, חוקר ומרצה אודות שילוב גישות לקידום ריפוי ולתמיכה באדם בנתיב החיים. בעל תואר שני במחקר של רפואות מזרח אסיה. יוצר ומלמד את קורס התזונה למטפלים על פי שיטת TEF ואת קורס "שירת הדם"-קורס ללימוד ניתוח בדיקות דם בגישה משולבת. ממחברי הספר בישולחיים – תזונה למטופלי סרטן.
האם המאמר עניין אתכם? רוצים להמשיך ללמוד איתי? מוזמנים להשאיר פרטים כאן
